בס"ד. ש"פ ויצא, יו"ד כסלו ה'תשמ"ו

59

ב) והנה ידוע הביאור דבעל הגאולה במאמרו ד"ה זה (שנדפס בספרו שערי תשובה9), שההדגשה בהכתוב פדה בשלום נפשי היא (נוסף על ענין הפדי', גם) באופן הפדי', שהפדי' היא בשלום בלא מלחמה כלל וכלל10. ומבאר שם11, שאמיתית ענין השלום הוא שאין לו מנגד כלל. וע"ד שהי' בימי שלמה, שכל הגוים היו בטלים אליו. ולכאורה הכוונה, דכל זמן שיש לו מנגדים, גם כשבפועל אינם לוחמים עמו (מפני שנפל עליהם אימתו ופחדו12 וכיו"ב), אין זה אמיתית ענין השלום13. כי כשישנם מנגדים יש אפשרות ונתינת מקום למלחמה, ואמיתית ענין השלום הוא (לא רק שבפועל לא ישנה מלחמה, אלא) שאין (גם) אפשרות ונתינת מקום למלחמה.

וזהו שענין השלום הי' בימי שלמה דוקא, שלכן נקרא בשם שלמה כי שלום הי' בימיו14, כי כל הגוים נתבטלו לגבי שלמה (מצד עוצם גדולתו), וכשהמנגד מתבטל (שאז אין נתינת מקום שילחום), אז הוא אמיתית ענין השלום. וזהו שאמר הקב"ה לדוד המלך (כשרצה לבנות בית המקדש) לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה15, הגם שאז (כשרצה דוד לבנות ביהמ"ק) הי' במצב של מנוחה, וה' הניח לו מסביב מכל אויביו16, כי המנוחה דדוד באה ע"י שנצח כל המלחמות, ולא שאויביו נתבטלו17. וכיון שבימיו נשארו עדיין מנגדים (ויש נתינת מקום שילחמו), אין זה אמיתית הענין דמנוחה ושלום. וזהו פדה בשלום נפשי, דענין הפדי' בשלום הוא שהמנגד מתבטל, כמו שהי' בימי שלמה.

וממשיך בהמאמר18, שאמיתית הענין דפדה בשלום נפשי הוא, שאלו שהיו מקודם שונאים ומנגדים הם נעשים אוהבים. דענין זה הוא למעלה גם מהשלום שהי' בימי שלמה19, שהשלום שהי' בימי שלמה הוא שכולם נתבטלו מצד הגילוי


9) ח"א (שער התפלה) מט, א ואילך.

10) כ"ה הלשון בשערי תשובה שם פי"א (נה, ד). וראה לקמן הערה 17.

11) פי"א – נה, ד ואילך.

12) וראה סה"מ ה'תש"ד ס"ע 106 ביאור ענין זה בהמלחמה דנה"א ונה"ב.

13) אף שבכללות נק' גם זה בשם "שלום" – ראה סה"מ ה'תש"ד שם "שלום הבא ע"י אימת החרב".

14) כמ"ש (דברי הימים-א כב, ט) שלמה יהי' שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו.

15) דברי הימים-א כח, ג. וממ"ש "איש מלחמות אתה" [ולא "עשית מלחמות" וכיו"ב כבדברי הימים שם כב, ח] משמע, שגם עכשיו הוא איש מלחמות.

16) שמואל-ב ז, א.

17) ראה סה"מ ה'תש"ד שם (ע' 106; 109), דגם כשלוחמים עם האויב ומנצחים אותו – שעי"ז הוא מתבטל קצת (ולא רק שאינו לוחם מפני אימה ופחד) – מ"מ, "עדיין לא העבירו (את האויב) מכל וכל", וע"ד הבינוני בשעת התפלה שנה"ב הוא כישן, שאח"כ יכול להיות חוזר וניעור (תניא פי"ג – יט, רע"א). ועפ"ז יומתק מה שנקרא דוד בשם "איש מלחמות" גם לאחרי שה' הניח לו מסביב מכל אויביו, כי גם כשהמנוחה באה ע"י נצחון המלחמה יש מקום שהרע יהי' חוזר וניעור.

ואולי יש לומר דזהו שמדייק בהמאמר "בלא מלחמה כלל וכלל": הלשון "בלא מלחמה כלל" מדגיש דזה שהאויב אינו לוחם כנגדו הוא לא מפני שהוא ירא ומפחד ללחום אלא שנצחו אותו; והלשון "בלא מלחמה כלל וכלל" מדגיש שהאויב נתבטל לגמרי ולא רק שנצחו אותו, שלכן אין שייך כלל שתהי' מלחמה.

18) שם – נו, א.

19) כמפורש בהמשך תער"ב שבהערה הבאה. ועפ"ז יומתק הלשון דבעל הגאולה שם "בדרך שלום . . כמו לע"ל . . וכה"ג הי' בימי שלמה".