בס"ד. ש"פ עקב, מבה"ח אלול, כ"ג מנחם-אב ה'תשכ"ח

203

ב) ויובן זה ע"פ המבואר בהדרושים המבארים ענין הברכות12 בפירוש הכתוב13 ברוך גו' מן העולם ועד העולם, דענין הברכה הוא המשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, דבענין הספירות הוא ההמשכה מבינה (עלמא דאתכסיא) למלכות (עלמא דאתגליא). ובענין השמות הוא המשכת הוי' דלעילא בהוי' דלתתא. והשייכות דבינה ומלכות לב' השמות הוי' הוא, כי הוי' דלעילא הוא סובב, ובבינה הוא גילוי הכתר (סובב), והוי' דלתתא הוא ממלא, ז"א שמאיר במלכות. וענין הברכה הוא המשכת גילוי הוי' דלעילא בהוי' דלתתא. ומבואר בהדרושים, שהמשכת הוי' דלעילא בהוי' דלתתא שנעשית ע"י הברכה היא באופן שב' השמות מתחברים יחד. והגם דהוי' הוי' פסיק טעמא בגווייהו14, הפסיק טעמא אינו הפסק גמור (כשאר הפרסאות), ויתירה מזו איתא בפרדס15 שהפסיק טעמא שבין ב' השמות הוי' הוא מיחדם ומחברם, ע"י הברכה, החיבור דב' השמות הוא חיבור ויחוד גמור.

ג) וע"פ הידוע16 שעבודת האדם (אתערותא דלתתא) שעל ידה נעשית ההמשכה (אתערותא דלעילא) צריכה להיות מעין ההמשכה, יש לומר, שהעבודה שעל ידה נעשית הברכה וההמשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא, היא האהבה דבכל נפשך. והענין הוא, דפירוש בכל נפשך הוא בכל כחות הנפש, שכל ומדות17. ויש לומר הכוונה בזה, שמעלת האהבה דבכל נפשך על האהבה דבכל לבבך היא, שבהאהבה דבכל לבבך העיקר היא המדה [שלכן נאמר בה בכל לבבך דלב הוא מקום משכן המדות], כי ההשגה שמולידה אהבה זו היא בחיצוניות השכל השייך למדות, וההשגה דבחינה זו היא18 במוח ואינה מאירה בלב, ולכן הולדת האהבה מהשכל אינה בדרך ממילא אלא שהשכל צריך לפעול את האהבה. ובהאהבה דבכל נפשך, ההשגה שממנה באה האהבה היא בפנימיות השכל, שההשגה דבחינה זו מאירה18 בלב, והמשכת האהבה מהשכל היא באופן דבדרך ממילא. ולכן נאמר בה בכל נפשך, כל כחות הנפש, כי באהבה זו נרגש גם השכל. [ויש לקשר זה עם המבואר במק"א19, שהאהבה דבכל לבבך היא רק בלב והאהבה דבכל נפשך היא (לא רק בלב, אלא) מתפשטת גם בכל הכחות והאברים, דיש לומר הכוונה בזה, שבהאהבה דבכל לבבך, זה שמקיים את המצוות מפני אהבתו את הוי' הוא באופן שהאהבה פועלת על המעשה שלו, ובהאהבה דבכל נפשך, עשיית המצוות שלו היא כמו בדרך ממילא. ויש לומר, דהמשכת המדות בהכחות שלמטה מהם היא בדוגמת המשכת המדות עצמם, שהמדות נמשכים מהשכל באופן דפעולה, שהשכל צריך לפעול את המדה, והמשכתם


12) ראה בארוכה אוה"ת בראשית כרך ג ד"ה להבין ענין הברכות (תקנא, א ואילך). המשך חייב אדם לברך תרל"ח ס"ד.

13) תהלים מא, יד.

14) זח"ג (באד"ר) קלח, רע"א.

15) שער הטעמים פ"ג – הובא באוה"ת שם תקנד, ב ובהמשך הנ"ל ס"ט.

16) ראה בארוכה לעיל ח"ב ע' שכה. וש"נ.

17) ראה לקו"ת שה"ש מט, ב. ובכ"מ.

18) ראה בארוכה סה"מ תרס"ה ע' מג. ובכ"מ.

19) המשך תרס"ו ע' תצז. סה"מ תרפ"ט ע' 263. סה"מ קונטרסים ח"ב שנא, א. ועוד.