200

כל א' כרצונו, אבל בכל אופן, כך הי' (כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' אומר: כך שמעתי).

הטבעת – היתה חלקה, היינו, שלא הי' חרות על גבה שום דבר. – ישנם כאלה שנוהגים לחקוק על הטבעת את יום הנישואין, ובודאי שענין זה לא צריך להיות בשעת הנישואין, מטעמים אחרים, אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר דייק שלא יהי' חקוק שום דבר, עד שצוה שיגררו את ה"פּראָבע" (חותמת-מבחן ע"ד סוג הזהב)82.

את הטבעת מתחיל החתן לענוד על אצבע הכלה באמירת התיבות "הרי את", ולאמירת התיבה האחרונה, "וישראל", מסיים ענידת הטבעת היטב, ומסיר את ידו, שבזה יוצאת הטבעת מרשותו ונעשית שלה.

טז. לשבירת הכוס תחת החופה – לא לקחו (בחתונה הנ"ל<69>) כוס בפ"ע83, אלא הכוס שבו קידשו ואמרו הברכות, לאחרי שנתנו להחתן והכלה לטעום ממנו, נתנו למישהו (שמו הי' משה אהרן) לשתותו, ואח"כ שברו כוס זה.

יז. כשהוליכו את החתן והכלה<72> לחדר היחוד,

– חדר היחוד הי' באחד מחדרי הישיבה. גם הקבלת פנים נערכה באחד מחדרי הישיבה. והחופה נערכה בחצר הישיבה, תחת כפת השמים84. הסעודה – נערכה במקום אחר [(כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק:) "אויף אַ אַמעריקאַנ'סטן אופן"...] – ע"פ רצונו של כ"ק מו"ח אדמו"ר שבישיבה יערך רק החלק הרוחני של החתונה85

היתה מונחת על סף דלת חדר היחוד כף של כסף, והציווי הי' שלא לדרוך עלי', אלא רק לעבור על גבה.

הסדר הי' שבתחילה נכנסו גם המחותנים (אף שנקרא "חדר היחוד"), וע"פ ציווי כ"ק מו"ח אדמו"ר השתמטו אחד אחד מן החדר. כ"ק מו"ח אדמו"ר מזג בעצמו כוס חמין (תה) להחתן והכלה (לשבור את הצום), ויצא גם הוא מן החדר.

יח. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)


82) ראה הנסמן בספר הנישואין כהלכתם (ירושלים תשד"מ) ח"א פ"ז ס"ח. וראה גם לקו"ש חט"ו ע' 338 הערה 59.

83) כפי שנוהגים כאן.

84) ראה אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א חי"ט ע' תיג. תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 246. וש"נ.

85) ראה תורת מנחם – דרושי חתונה ע' רעח.