47

וענין זה פועל שמחה גדולה, כאמור, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

ה. ויה"ר שכאו"א מאתנו לא ישכח אודות תפקיד זה – תפקיד המוטל על כאו"א מהצעירים, "אין יוצא".

ולהוסיף, שאף אחד אינו יכול לפטור את עצמו מכך, שכן, מבלי הבט על גילו המבוגר ("ווי אַלט ער זאָל ניט זיין"), ישנם פרטים שבהם הוא "צעיר", להיותו עדיין בתחילת העבודה, ובמילא, צריך לידע שבד בבד עם עבודתו עם עצמו עליו לחשוב גם על כלל ישראל, ולכן מוכרח הוא לילך לעבוד ולהאיר בעולם.

ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואז – כשירצה – יתן לו השי"ת כח והצלחה להאיר בפועל, ולהמשיך שמחה בכל ישראל.

***

ו. כיון ששמחת בית השואבה התחילה "במוצאי יום טוב הראשון של חג"<1>, נמצא, שלפני שמחת בית השואבה קיימו כבר מצות נטילת ד' מינים, "ולקחתם לכם גו' פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל"<5>.

וכפי שנתבאר בספרי חסידות14 וספרי מוסר שמצות נטילת ד' מינים היא הכנה והכשר שלאח"ז תוכל להיות שמחת בית השואבה שמחה אמיתית.

ובהתאם לכך יש לבאר תוכן וענין מצות נטילת ד' מינים בעבודת האדם.

ז. מבואר בדברי חז"ל (בגמרא במסכת מנחות15 ובארוכה יותר במדרש16) שד' המינים חלוקים הם זה מזה.

ובהקדמה – שבמין הצומח (שאליו שייכים ד' המינים) יש שתי תכונות טובות: עשיית פירות (שיש בהם טעם), וענין הריח. ובמילא יכולים להיות במין הצומח ד' אופנים, ד' סוגים, וכולם נמצאים בד' המינים: אתרוג – יש בו טעם וריח, ולאידך גיסא, ערבה – אין בה טעם ואין בה ריח. לולב, כפות תמרים – יש בו טעם ואין בו ריח, והדס, – יש בו ריח ואין בו טעם.


14) ראה המשך וככה תרל"ז פק"ג.

15) כז, א.

16) ויק"ר פ"ל, יב.