בס"ד. מנחם-אב, ה'תשי"ד.

161

– בעת ניחום אבלים אצל האדמו"ר מאיר ירחמיאל קאַליש מאמשינוב שליט"א*

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין אודות פרטי תכנית הנסיעה לארץ ישראל לעריכת הלוי' והקבורה הסופית (לאחרי שנטמן בניו-יורק על תנאי שלאחרי משך זמן יעלוהו לארץ ישראל), ונענה, שהאדמו"ר מאמשינוב שליט"א, עומד להפליג באני' לארץ ישראל, ובבואו לשם, יעלו את הארון לארץ ישראל ע"י אוירון, ויוטמן בעיה"ק טברי'.

אח"כ פנה כ"ק אדמו"ר שליט"א לא' האברכים מחסידי אמשינוב, ושאלו, אם הוא נוסע באוירון ללוות את הארון בדרכו לארץ ישראל, וכשהאברך הנ"ל השיב שהוא כהן, נענה כ"ק אדמו"ר שליט"א: ומה בכך1?

[כשהאברך הנ"ל העיר אודות השקו"ט שבדבר, נזף בו האדמו"ר מאמשינוב שליט"א, באמרו: כשהרבי מדבר צריכים לשתוק. והמשיך כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

כיצד יתכן אצל חסיד הנהגה כזו – להניח את רבו לבדו?!

חסיד – לכל לראש – נוסע הוא יחד עם רבו, ולאחר מכן, כששב למקומו, הנה אם תתעורר אצלו שאלה בדבר, אזי ילך לשאול אצל רב, ואם הרב יאמר שיש חשש בדבר, אזי יבקש תיקון וכו'.

*

כ"ק אדמו"ר שליט"א התעניין אודות הנהגת האדמו"ר מאמשינוב זצ"ל בנוגע לזמן תפלת ערבית במוצאי ש"ק. וענה האדמו"ר מאמשינוב שליט"א שאביו הי' נוהג להמתין – בנוסף על ארבעים דקות לאחרי השקיעה – עוד שבעים ושתים דקות.

162

בהמשך לזה נזכר גם שאין הזמנים שוים בכל המדינות ובכל חדשי השנה2, וסיפר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר בא לפּעטערבורג, התעניין אצל יהודי המקום אם יש בידם קבלה כיצד התנהג אדמו"ר הזקן בהיותו בפעטערבורג (בתקופת החורף) בנוגע לזמן תפלת ערבית במוצאי שבת, וסיפרו שני זקנים שקבלה בידם שאדמו"ר הזקן המתין 42-40 דקות לאחרי השקיעה.

*

כ"ק אדמו"ר שליט"א עודד וברך את האדמו"ר מאמשינוב שליט"א3 בנוגע לקבלת הנהגת החסידים להמשיך השלשלת כו' ("ממשיך זיין די רבי'סטעווע").

**********


*) אחר פטירת אביו האדמו"ר ר' שמעון שלום מאמשינוב זצ"ל. – נפטר י"ט מנחם- אב תשי"ד.

1) להעיר מדברי ר' חיים כהן – תוד"ה אותו כתובות קג, ב. וראה בארוכה השקו"ט בספרים שנסמנו באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ו ע' שמח ואילך. ח"י ע' סו. חי"א ע' רכ. תורת מנחם – התוועדויות תשי"א ח"א ס"ע 172.

2) ראה גם אגרות-קודש הנ"ל ח"כ ע' שי.

3) ע"פ זכרון אחדים: כ"ק אדמו"ר שליט"א ביקש מהאדמו"ר מאמשינוב שיאמר איזה דבר תורה, ואמר מה ששמע מאביו, האדמו"ר זצ"ל, בט"ו באב, ימים ספורים לפני פטירתו, על מאמר המשנה (סוף תענית) "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו'".