226

הסדר אינו באופן שתחילה צריך לדאוג לעצמו לפרנסה, ואח"כ צריך לאכול ולשתות, ורק אז נעשה "ציור" שעליו יכולה לחול קדושה, ואח"כ יוכל לעשות מצוות למלא את רצונו של הקב"ה – זהו היפך הסדר!

לכל לראש – עוד לפני האכילה ושתי' – עליו לקיים ענין התפלה, דהיינו להתקשר עם מקורו – "דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה"56.

וענין זה מתחיל מיד בקומו משנתו, שאז יכול להתקשר עם הקב"ה רק בדרך הודאה – שהרי עדיין לא הי' לו זמן ללמוד תורה, ועדיין לא הי' לו זמן לאכול ולשתות כדי שתהי' לו דעה צלולה, כדאיתא בגמרא57 שכל זמן ש"לא אכלי בשרא דתורא" לא הי' יכול להעמיק דעתו בתורה; אבל "מודה אני" – יכול הוא לומר ולזעוק בלבב שלם, ועי"ז נעשה אצלו הענין ד"דרך אכילתן" ו"דרך הנאתן", שמקשר את עצמו עם "אדם העליון שעל הכסא",

ולאחרי כן יכול להתחיל להמשיך קדושה על עצמו, בד' אמותיו ובחלקו בעולם – ע"י התפלה, ואח"כ לילך "מבית הכנסת לבית המדרש"58 ללמוד שיעור בתורה, ורק לאחרי כן יכול לצאת לעולם להיות "מציאות", ולהשתכר עבור צרכיו וצרכי בני ביתו.

יא. אלא מאי, הקושיא היא – איך מתאים הדבר ע"פ חשבון?

הנה על זה אומר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר59, שהנהגת העולם היא "דבר שאין בו ממש כלל"; ואיזה דבר יש בו ממש – הרי אלו עניני תורה ומצוות, שהם נלקחים ממי שהוא "למעלה (לא רק מהשגה, אלא אפילו) מגדר השגה" (הקב"ה),

והרצון שלו הוא – שתהי' לו דירה דוקא בתחתונים, בעוה"ז התחתון והגשמי,

ובאיזה אופן יכולים למלא רצונו – כאשר הולכים בדרך של "שטות דקדושה", שהיא למעלה מן הטעם ודעת.

וכאשר ההנהגה היא באופן ד"עשה רצונו כרצונך"60 – אפילו בדרך כפי', שזהו דיוק הלשון "עשה רצונך כו'" (ולא "בטל רצונך"),


56) ראה ברכות כח, ב.

57) ב"ק עב, רע"א ובתוס' שם.

58) ברכות בסופה. וש"נ.

59) ד"ה באתי לגני ה'שי"ת ספ"ה (סה"מ תש"י ס"ע 118).

60) אבות פ"ב מ"ד.