234

נגדו הוא שמעון! ובנדו"ד, בעל הטענה הוא (לא הנהלת הישיבה שמשלמת לו עבור שעות הלימוד, אלא) התלמיד שהוריו שולחים אותו לישיבה מתוך תקוה שיחזור מהישיבה בתור "מציאות" של קדושה, ולא דבר חָרב, שכל שפעולתו היא היפך התורה והמצוה רח"ל.

ולכן, בכל מוסד ומוסד ובכל כתה וכתה, מבלי הבט על "תכנית הלימודים" – אם רוצים שיגדלו תלמידים שלא יקדיחו רח"ל תבשילם ברבים94, שאז נעשה מעמד ומצב ד"תלמיד שגלה" ובמילא "מגלין רבו עמו"95 – יש להשגיח ולבחון אם התלמיד יודע אודות יסודי היהדות,

ויתירה מזה – אם הוא יודע בפשטות בהנוגע לפועל: דיני ברכת הנהנין, דיני הפסק בתפלה, דיני טלית קטן, דיני מוקצה בשבת, וכיו"ב כל פרטי הדינים שנתבארו בקיצור שו"ע,

אשר, בעונותינו הרבים, הנה כאשר רק לומדים לקרוא ללא נקודות... מניחים הצדה את ה"קיצור שו"ע", כיון שזהו ספר שמיועד עבור "עמי-הארצים"... ואילו הוא, לא מתאים לו ללמוד בספר שרמת הפלפולים שבו היא פחותה מזו שב"קצות-החושן" או "כרתי ופלתי", או לכל-הפחות לתרץ קושיא של "שער המלך" וכיו"ב.

יז. ומכיון דאתינן להכי – יש להעיר על ענין נוסף:

גם כאשר סדר הלימוד הוא באופן ד"יגדיל תורה ויאדיר"96, היו יכולים ללמוד ענינים הקשורים גם עם הלכה למעשה.

אך בדור האחרון, ובפרט בישיבות שבמדינה זו – אם ימשך סדר הלימוד כפי שהוא עתה, הרי כעבור משך זמן, כמה שנים, לא ימצא – רח"ל – "רב" שיוכל לפסוק שאלה...

– מלבד בעניני נחלות שלומדים ב"חושן משפט", או בעניני "נזיקין", באם יפנו אליו פעם לצורך "דין תורה"... –

שכן, לימוד שולחן ערוך חלק אורח חיים, הרי זה ענין הנלמד במסגרת השיעורים ב"משנה ברורה" ו"מוסר"... שלפעמים משתתף בהם ולפעמים לא; וכאשר מדובר אודות דיני מוקצה בשבת, שאין זה לימוד הקשור עם פלפולים, קושיות ותירוצים, אלא לידע בפשטות מה מותר


94) ראה ברכות יז, רע"ב. סנהדרין קג, סע"א.

95) מכות יו"ד, א.

96) ישעי' מב, כא. וראה חולין סו, ב. וש"נ.