237

היום-יומיים (כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בהקדמתו לשו"ע בענין לימוד השו"ע "לתועלת ידיעת דיני התורה, כפי המבואר בהלכות ת"ת"), שרובם הם בשו"ע "אורח-חיים", ומקצתם בשו"ע "יורה-דעה", ובמדה פחותה יותר בשו"ע "אבן-העזר" ו"חושן-משפט"; ולאחרי כן צריכים לבנות את התלמיד שיהי' לומד תורה ומחדש בתורה – שזהו אופן הלימוד "לאפשא לה"105.

וכך, הנה בהכתות הגבוהות שמקדישים את הזמן ללימוד שענינו להגדיל תורה ולהאדירה – יעמידו "פוסקים" בישראל, דהיינו, בעלי הוראה, שיודעים לפסוק הלכה בפשטות בלי חכמות...

ושאר הענינים – מהיכי תיתי: אם יוכלו לקשר זאת עם ענין של הגיון והסברה – מה טוב, ואפילו אם יחסר בענין זה – ידע נאמנה שהוא עשה את רצונו של הקב"ה, בכך שפסק שאלה, ועל סמך זה עשה השואל מעשה באופן שחל בו אלקות ונתגרש ממנו ענין החושך.

יט. אלא מאי, מה יהי' עם "גדולים בישראל", "רשכבה"ג'ים", ומה יהי' עם "חידושי תורה"?

הרי זה ע"ד המסופר בירושלמי106 אודות שני אמוראים שעברו סמוך לבנין מפואר, וא' אמר לחבירו: ראה איזה בית-כנסת ובית-מדרש מפואר, והשיב לו חבירו, שישנו פסוק107 "וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות", היינו, שיכולים לבנות היכלות, בנינים מפוארים לשם ולתהלה, ואעפ"כ יהי' זה באופן ד"וישכח ישראל את עושהו"...

וע"ד המגיפה רח"ל שבמדינה זו, שמשקיעים מאות אלפי דולרים בבניני מרכזים ("סענטער'ס"), ולא מבטיחים שיוכלו לשלם ל"מלמד" את הדולרים האחדים שמגיעים לו כדי שיוכל ללמוד עם עוד עשרה ילדים... מוטב הי' להשקיע בכל הענינים החיוניים שאפשר להשיגם בפחות כסף – אע"פ שבאופן כזה היו צריכים ללמוד ולהתפלל בבנין שיהי' עשוי לא משיש, ואפילו לא מלבנים, אלא מעץ פשוט!

וכן הוא בנדו"ד: מהי התועלת בה"גאונים", "מחדשי חידושים", וכל שאר הענינים שברקיע השביעי – בה בשעה שלמטה בחיי היום-יומיים לא יהי' יהודי פשוט, ילד וילדה, שיכירו בערך התורה והמצוה, שענין זה יכול להיות רק באופן שיכירו תחילה בנותן התורה ומצַוה המצוה.


105) זח"א יב, ב. הובא בתו"א מקץ לט, ד.

106) שקלים ספ"ה.

107) הושע ח, יד.