259

כמו ששייך להתפשט חוץ ממנו, ושניהם (גם אור המתפשט) הם מצדו הוא, היינו, שמצד האור עצמו הרי הוא שייך כבר להתפשט חוץ ממנו. וכיון שזהו גם מצד האור עצמו, הרי בהכרח שהאורות הם פשוטים, דהיינו, באופן של שלילה בהחלט.

ז. ובנוגע לעניננו:

כ"ק מו"ח אדמו"ר מבאר בהמאמר23 ש"אוא"ס . . הוא למעלה מגדר השגה", ולכן צריכה להיות העבודה באופן של שטות דקדושה דוקא, היינו, להפוך את השטות דלעו"ז לשטות דקדושה באופן שהחושך עצמו יאיר, כי, שטות דקדושה היא למעלה מהשגה, ולכן הרי זה כלי לאוא"ס שלמעלה מגדר השגה.

ונתבאר לעיל (בהמאמר<1>) שהפירוש "למעלה מגדר השגה" (לא רק למעלה מהשגה, אלא למעלה גם מגדר השגה) היינו שזהו למעלה גם מתוארים שליליים, כי אם באופן של שלילה מוחלטת.

ובמילא נוגע כאן מהו הפירוש של "שלילה":

אם הפירוש דשלילה הוא רק מצד קוצר המשיג, אזי יכול להיות גם הענין ש"למעלה מגדר השגה" (שלילה מוחלטת) באופן כזה, ובמילא, מספיקה גם העבודה דשטות דקדושה באופן כזה. וע"ד הידוע24 בענין "בכל מאדך"25, מאד שלך26, שזהו למעלה מהכלים שלו, אף שבאמת יש בזה הגבלה.

אמנם, כאשר מבארים שהפירוש דשלילה הוא שלילה בהחלט (לא רק מצד קוצר המשיג) – הרי שלילה מוחלטת שלמעלה מזה27 היא בודאי לא מצד קוצר המשיג, כי אם שלילה מוחלטת ממש28.

וענינו בעבודה – שלא מספיק הענין ד"בכל מאדך", מאד שלך, אלא צריכים לצאת מהגבלה לגמרי.

וזהו גם החילוק שבין "מאד" (פעם אחת) ל"מאד מאד" (ב' פעמים) – ש"מאד" (פ"א) יש לו עדיין איזה שייכות להגבלה, משא"כ


23) סה"מ תש"י ע' 117.

24) ראה תו"א מקץ לט, סע"ג ואילך. ובכ"מ.

25) ואתחנן ו, ה.

26) ראה תו"א מקץ לט, ד. ובכ"מ.

27) לפי דעת האריז"ל דוקא, כי, לדעת הרמ"ק שלא ידע מענין הצמצום, הנה גם האור שלמעלה מזה שייך ג"כ לתואר השלילה בהחלט, כיון שאין צמצום באמצע. אך לדעת האריז"ל, הנה האור שלמעלה מהצמצום הוא שלילה מוחלטת (כ"ה בזכרון אחדים).

28) חסר עוד אריכות הדברים בהענין דשלילה מוחלטת (המו"ל).