291

עבודת עבד כו'. וזהו כללות ענין ג' הכחות נשמה רוח ונפש, שהם הכחות פנימיים דנפש האלקית שמתלבשים בנפש הבהמית ואח"כ בגוף האדם, ועל ידם צריך האדם לעבוד עבודתו לשמש את קונו.

ו) אך את זה לעומת זה עשה האלקים21, שגם בנפש הבהמית, ישנם ג' הבחינות דנשמה רוח ונפש, דאף שנה"ב עיקרה מדות, מ"מ, יש בה גם שכל, ובודאי שיש בה הענין של פועל ממש. ובפרטיות יותר, הנה ההבנה וההשגה דנה"ב (בחי' נשמה) היא באופן שאינה שייכת להבנות והשגות רוחניים ונעלים, כי אם להבנה והשגה בענינים גשמיים וחומריים, ואילו להבנה והשגה אלקית אינה שייכת כלל, ובשביל זה צריכה נפש האלקית להתייגע ביגיעה רבה ועצומה כדי שגם נה"ב תתחיל להבין השגה אלקית. וזהו גם מה שרואים כמה בני אדם שכאשר מסבירים להם ענין בפנימיות התורה, אין להם בזה שום געשמאַק, ועד כדי כך, שאין להם בזה הבנה והשגה כלל, שזהו מצד התגברות נה"ב, שמצד עצמה אינה שייכת להבנות והשגות בענינים שאינם חומריים, או לכל הפחות אינם גשמיים, ולכן, ענין של פנימיות התורה, השגה אלקית, אינו מתקבל ואינו מונח אצלם (עס האָט ניט באַ זיי קיין אָפּלייג און קיין קלעפּ). וישנו הכח שלמטה מזה, שהוא בחי' הרוח דנה"ב, שענינו הוא המשכת נה"ב שאוהב את כל הענינים הגשמיים, וירא מכל הענינים שיכולים לבלבל ולנתק אותו (אָפּרייסן אים) מענין גשמי. וזהו כללות ענין המדות דנה"ב, שהאהבה והיראה הם בענינים גשמיים וחומריים. וכשם שבקדושה ישנם מדות שכליים ומדות טבעיים, כן הוא גם בנה"ב, שיש מדות שבאים מצד ההבנה וההשגה בהדברים גשמיים, ובמילא גם המדה היא לפי אופן ההבנה וההשגה, ולכן כאשר אינו מעמיק בהטוב גשמי, לכל הפחות באופן שיבין זאת בהבנה והשגה, אזי אין לו שייכות לדבר זה. אך לפעמים יכול להיות הרגש הלב באופן כזה שאע"פ שאינו מנצל את ענין השכל או שעדיין אינו בעל שכל, מ"מ, יש אצלו המשכה להדבר מצד הרגש הלב. ומצד זה שהבנתו והשגתו מונחת בענינים גשמיים וחומריים, ועד שנעשה מושקע בזה ולבו נמשך אחר זה, נעשה לבו אטום לגמרי, כדאיתא בגמרא22 שע"י חמרא דפרוגייתא ומיא דדיומסת נעשה מעמד ומצב דהחרש הי' לבם, ועד שמזה נמשך גם בנוגע לפועל, שיש לו שייכות רק לענינים גשמיים וחומריים, ואילו בנוגע לענין


21) קהלת ז, יד. וראה תניא פ"ו.

22) שבת קמז, ב. נת' בד"ה החודש הזה, תרכ"ו (הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ פר"ת שם).