בס"ד. שיחת ליל שמחת-תורה (קודם הקפות), ה'תשט"ז.

100

בלתי מוגה

א. הקביעות1 דשמיני-עצרת ושמחת-תורה היא אותה הקביעות כמו ראש-השנה.

ראש-השנה הרי הוא ב' ימים2. מדאורייתא ראש-השנה הוא כמו כל יום-טוב, יום אחד בלבד, אלא שמצד סבות שונות ישנם בגלות שני ימים יום-טוב, שהו"ע יום-טוב שני של גליות. אבל בראש-השנה – הרי מצד סבות, גם בארץ-ישראל ישנם שני ימים. והקביעות דשמיני-עצרת ושמחת-תורה היא אותה הקביעות כמו ב' הימים דראש-השנה.

ב. מראש-השנה עד שמיני-עצרת הם עשרים ואחד יום, שזהו הזמן של צמיחת שקדים, כידוע שזמן הצמיחה הקצר ביותר בפירות הוא בשקדים, שזמן צמיחתם כ"א יום3.

בשקדים ישנם שקדים מרים ושקדים מתוקים4, והזמן דכ"א יום, שהוא זמן היותר מועט בצמיחה, מורה על מהירות ההמשכה, כמבואר בלקוטי-תורה5, שזהו ענין "עד מהרה ירוץ דברו"6.

וזהו ענין העשרים ואחד יום שבין היום הראשון דראש-השנה עד שמע"צ, שמורים על מהירות ההמשכה7 – שההמשכה שנמשכה בראש- השנה נמשכת במהירות ללא שום עיכובים, ובאה למטה בקליטה בשמע"צ.


1) מכאן עד סוס"ג – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ב ע' 646 ואילך. במהדורא זו ניתוספו בשוה"ג עוד כמה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) "כי ר"ה לעולם ב' ימים אפילו בזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי'" (לקו"ת דרושי ר"ה רד"ה יחיינו (סג, סע"ב)) – ואין הכוונה שבכל שנה ושנה ר"ה הוא ב' ימים אלא שלעולם גם בזמן שמקדשין ע"פ הראי' אירע אשר ר"ה הי' ב' ימים. – וראה ירושלמי עירובין פ"ג ה"ט: בשני יו"ט של ר"ה שהן מתקנת נביאים הראשונים. ובסוטה מח, ב: מאן נביאים הראשונים כו' (וראה גם לקו"ש חי"ד ע' 122 הערה 4. אגרות-קודש חכ"ד ס"ע רלח וריש ע' רנה בהערות).

3) ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. פתיחתא דאיכ"ר כג. קה"ר פי"ב, ז. פרש"י ירמי' א, יב.

4) מעשרות פ"א מ"ד. חולין כה, ב.

5) קרח נה, ג.

6) תהלים קמז, טו.

7) וענין זה מרומז גם בכך שמנין הכ"א יום מתחיל מיום א' דר"ה (שגם הוא נכלל בהכ"א יום), אף שבכל ר"ח מתחיל המנין מיום ב' דר"ח – כי, מצד מהירות ההמשכה הרי זה מתחיל כבר ביום א' דר"ה (מהנחה בלתי מוגה).