בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשט"ז

116

(הנחה בלתי מוגה)

כי1 נער ישראל ואוהבהו2. הנה פירוש ואוהבהו הוא אני אוהב אותו (איך האָב אים האָלט), שזוהי אהבה עצמית, אשר על זה מורה האלף דואוהבהו, ע"ד מ"ש3 כי בענן אראה על הכפורת, ותרגם אנא אתגלי, כאדם האומר על עצמו אנא. וזהו כי נער ישראל ואוהבהו, שנער ישראל מעורר וממשיך האהבה העצמית אליו. וצריך להבין מהו הנתינת טעם שלהיותו נער לכן ואוהבהו. דהנה, הפירוש הפשוט הוא (כמ"ש מפרשי התנ"ך4) עוד בנערותו אהבתיו, היינו, שתיבת כי אינה נתינת טעם, אלא כמו כאשר5, שאפילו בהיותו נער, מ"מ, ואוהבהו (וכן פירש רש"י על אתר6). אבל הפירוש הפנימי הוא, שבזה בא לבאר גם הטעם על ואוהבהו, לפי שהוא נער ישראל. וכדאיתא במדרש7 (שמדרש הוא פנימיות התורה8) משל למלך שהיו לו כמה בנים, ולמי אוהב, הקטן שבהם, כך הקב"ה אוהב לישראל דוקא, הה"ד כי נער ישראל. וצריך להבין מהו הנתינת טעם בזה. דהנה, אף שאנו רואים שכאשר יש כמה בנים אזי אהבת בנו הקטן היא אהבה יתירה, ה"ז רק טבע בני אדם למטה, ולא שייך לומר כן למעלה. ויתירה מזה, דאדרבה, הטעם שכן הוא טבע בני אדם למטה, הוא משום שכן הוא למעלה, וצריך להבין מהו הענין בזה למעלה.

ב) ולתוספת ביאור שכיון שכן הוא למטה כן הוא גם למעלה, הנה, כל הענינים שלמטה, ובפרט בעוה"ז, הם דוגמא על מה שלמעלה, ולא רק דוגמא על למעלה סתם, אלא דוגמא על העצמות. וזהו הטעם שלעתיד לבוא יהי' גילוי העצמות בהבנה והשגה, שעז"נ9 ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, היינו, שנחי' בהפנימיות שלו (מיר וועלן


1) ראה בשיחה שלאחרי המאמר (סעיף ז ואילך (לקמן ע' 133 ואילך)) שהמאמר מיוסד על ד"ה כי נער ישראל ואוהבהו תרס"ו שנאמר בשמחת תורה לפני חמישים שנה (נדפס בהוספות להמשך תרס"ו (קה"ת, תנש"א) ע' תקעד ואילך).

2) הושע יא, א.

3) אחרי טז, ב.

4) רד"ק ומצו"ד עה"פ.

5) ראה לקו"ש חי"ד ע' 68. ע' 78.

6) הושע יו"ד, טו.

7) דב"ר פ"ה, ז.

8) ראה לקו"ת ויקרא ה, ד.

9) הושע ו, ב. וראה סה"מ תרנ"ט ע' טו.