165

השל"ה205 – ע"ש אדמה לעליון. וכיון שה"עליון" – הקב"ה – הוא אין-סוף, הרי, עד כמה שתהי' הנהגתו הטובה של הנברא, יש לו עוד ענינים שיכול להוסיף בהם יותר, עד אין-סוף.

ובמילא, כאשר הקב"ה מזכה אותו בענין של העברת הערלה, הרי, בידעו שסדר העבודה הוא "סור מרע ועשה טוב", עליו להתעניין ולברר אצלו מה הם הענינים שיכול לתקן, והוא – המוהל – צריך להורות לו כיצד לתקנם וכו'.

ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, שהרי, היכולת על זה – ניתנה לו מלמעלה – בכך שמינוהו (מלמעלה) ל"מוהל" שביכלתו להסיר הערלה206.

ועד"ז בנוגע ל"שוחט", שענינו207 – כדברי הגמרא בנגלה דתורה – "אין ושחט אלא ומשך"208, היינו, משיכה מרשות לרשות, מרשות הרבים לרשות היחיד דיחידו של עולם209,

כך שבכחו וביכלתו – אם רק ירצה – להורות ולפעול על כל אלה שבא בקשר עמהם, שככל שיהי' מעמדם ומצבם בטוב, יכולים הם להתעלות לדרגא נעלית יותר.

ועי"ז – מוסיפים בהמשכת האור האלקי שצריך לירד למטה בעוה"ז, כדי להשלים את הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים210. וכאשר מוסיפים מעט בהכנת העולם להיות דירה מתאימה לו ית', מקדימים וממהרים שתבוא הגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.

ובנוגע לפועל:

אין הכוונה לצאת י"ח באמירת "אַ גוט וואָרט", פירוש נחמד בפסוק או מאמר חז"ל, שישמע הלה מפלוני בן פלוני, יסכים עמו, ואח"כ ילך לישון... אלא הכוונה לפעולה ממשית, שכאשר פב"פ הולך לברית- מילה בפועל ממש, עליו להתעניין אצל האב והאם של הרך-הנימול בהנעשה אצלם בשאר עניני תומ"צ, ולמצוא (ואם ירצה באמת, בודאי ימצא) את האותיות המתאימות להסביר להם שיכולים להוסיף בעניני


205) ג, רע"א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב.

206) ראה גם שיחת ליל שמח"ת תשי"א סי"ג ואילך (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 37 ואילך).

207) ראה גם שיחת יום שמח"ת תשי"ב ס"ו (תורת מנחם – התוועדויות ח"ד ע' 93). וש"נ.

208) חולין ל, ב. וראה לקו"ש חי"ט ע' 206. וש"נ.

209) ראה תניא ספל"ג. ובכ"מ.

210) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.