בס"ד. אור ליום ועש"ק פ' חיי שרה, כ"ו מרחשון ה'תשט"ז

207

מסאתיים) מדאורייתא הוא רשות היחיד אבל מדברי סופרים הוא ככרמלית לפי שדומה לרשות הרבים7, וחצר מקורה הוא רשות היחיד גם מד"ס8. והחילוק ביניהם בפשטות, דשמירת הבהמות היא גם בחצר שאינו מקורה [וצריך רק שהחצר יהי' מוקף מחיצות], ושמירת העופות (שיכולים לפרוח ע"ג המחיצות) הוא בחצר מקורה דוקא.

ויש לבאר זה ע"פ מה דאיתא דגמרא9 בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים כו' עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד. ומבואר במק"א10, דבהמה שנבראת מן העפר (יבשה) שלכן יש לה חיות בריא וחזק11, רומז על נפש הבהמית כמו שהיא בתוקף הגסות. ולכן הכשרה הוא בשני סימנים. ועוף שנברא מן הרקק, מים ועפר, רומז על נפש הבהמית כמו שהיא בדקות. ולכן הכשרו בסימן אחד. ובפרטיות יותר, בהמה היא נפש הבהמית (עצמה), שהיא ממדריגות תחתונות דנוגה12 (גסות שלה), ועוף האו נפש השכלית שהיא ממדריגות עליונות דנוגה12 (דקות שלה), שלכן היא ממוצע13 בין נפש הבהמית ונפש האלקית12. וזהו שהעוף פורח באויר (מזמן לזמן), דיש לבאר זה בשני אופנים. שהפריחה באויר (דהעוף) היא מצד נפש השכלית עצמה. כי טבע השכל (גם השכל דנפש השכלית הגם שהוא שכל טבעי, שכל דנוגה, מ"מ, כיון שהוא שכל, טבעו) הוא להיות נמשך למה שלמעלה ממנו14. ועוד ענין בזה, שע"י ההתלבשות דנפש האלקית בנפש השכלית, יכולה היא להשיג עניני אלקות שלמעלה מעולם. אלא שגם אז היא רק מסכימה לההשגה דנפש האלקית אבל היא נשארת במהותה – שכל אנושי15.


7) שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת ר"ס שנח. וש"נ.

בשו"ע אדה"ז שם ס"ה "וחצר אפילו יש בו כמה מילין מותר לטלטל בכולו" – כי שם מדבר בחצר שהוקף לדירה, שהוא כמו בית. והגדר ד"חצר" הוא – חצר שאינו מוקף לדירה. ולהעיר מזה שהשיעור דבית סאתיים בקרפף הוא כי חצר המשכן (שלא הי' מוקף לדירה) הי' בית סאתיים וטלטלו בכולו (שו"ע שם ס"ב-ג) – הרי שהגדר דחצר הוא חצר שאינו מוקף לדירה, וכשהוא יותר מסאתיים הוא (מד"ס) ככרמלית.

8) ראה תוספות ד"ה אלא עירובין צ, א.

9) חולין כז, ב.

10) ראה לקו"ש ח"ד ע' 1294 ואילך.

11) פרש"י חולין שם ד"ה מן היבשה.

12) סה"מ ה'ש"ת ע' 93. ה'תש"ב ע' 107.

13) לקו"ת בחוקותי מז, ג. קיצורים והערות לתניא ע' פו. ובכ"מ.

14) ראה סה"מ ה'ש"ת שם ע' 94.

15) ראה סה"מ ה'תש"ב שם ע' 8-107.