ספריית חב"ד ליובאוויטש
בס"ד. ש"פ וישלח, ח"י כסלו, ה'תשט"ז
(הנחה בלתי מוגה)
ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות1. ומבאר רבינו הזקן במאמרו ד"ה זה (שנדפס בבונה ירושלים2, וישנו גם בביכל כת"י3), שענין זה יובן ע"פ מ"ש4 טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה.
ב) והענין בזה, דהנה יש ב' מיני אהבות, אהבה רבה, ואהבת עולם. אהבת עולם היא מה שהאדם לוקח בהתבוננות מן העולם, והיא בחי' ממכ"ע, כי בכל נקודה ונקודה שיש בעולמות יש אלקות המחי' אותה. ואהבה רבה היא בלא דעת והבנה, והיא בחי' סוכ"ע, שהוא למעלה מהעולמות, שאם הי' נכנס בעולמות לא הי' יכולים לסובלו.
והנה הענין דאהבת עולם, שהאדם עובד את השי"ת בכל נקודה שבעולם, כולל גם את המאכלים שאדם אוכל, וכל מיני הצטרכות האדם, שהם לכאורה למטה מהאדם, שהם דומם צומח וחי, והאדם הוא מדבר, וא"כ, איך אפשר שמדבר יקבל חיות מדצ"ח. אך מ"מ, כיון שאנו רואים שהאדם מקבל חיותו מהם, א"כ בוודאי שרשם ממדריגה עליונה מן האדם5, ומה שירדו כ"כ למטה הוא לפי שסוף מעשה במחשבה תחלה6 [וכידוע7 שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר], וכאשר האדם אוכל אותם אזי מעלה אותם אל שרשם [ומשמעות הדברים היא, שכוונת רבינו הזקן לבאר הטעם שהאדם צריך להעלות את המאכלים, אף ששרשם ממדריגה עליונה מן האדם. ועל זה מבאר שכיון שירדו למטה, זקוקים הם להאדם האוכל אותם, שעי"ז מעלה אותם לשרשם]. אך ענין זה הוא כאשר האדם מוסר נפשו לה', שאינו לוקח לעצמו כלום והוא למעלה מן העולם, ואז הנה ע"י אכילתו, שמזה נעשה דם ובשר, ובכח זה עובד את השי"ת, מעלה את המאכלים לשרשם.
1) פרשתנו (וישלח) לג, יז.
2) סי' צו. ולאח"ז ב"מאמרי אדה"ז הקצרים" ע' טז ואילך.
3) נסמנו ב"מאמרי אדה"ז הקצרים" שם. וראה לקמן בתחילת השיחה.
4) משלי לא, יח.
5) ראה גם לקו"ת צו יג, ב. ובכ"מ.
6) פיוט לכה דודי.
7) ראה הנסמן בס' המפתחות (קה"ת תשמ"א) לספרי אדה"ז ערך כל הגבוה כו'. סידור (עם דא"ח) עא, ד. שג, ג. שערי אורה נח, א ואילך. סה, א ואילך. ובכ"מ.