בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשט"ז

287

(הנחה בלתי מוגה)

בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון כו', שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום כו', לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים כו'1. והיינו שהיו"ט דחנוכה הוא מצד הנס שנעשה בנרות המקדש, שעש"ז תקנו להדליק נרות חנוכה. אמנם, יש הפרש בין נרות המקדש לנרות חנוכה, שנרות המקדש הם שבעה, ונרות חנוכה הם שמונה. וגם חלוקים הם בזמנם, דזמן נרות המקדש הוא מבעוד יום דוקא2, בזמן הקטרת הקטורת, כמ"ש3 בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, משא"כ זמן נר חנוכה הוא משתחשך דוקא1.

ב) והנה התורה היא נצחית4, שפרטי הענינים דנרות המקדש ונרות חנוכה ישנם תמיד בעבודה הרוחנית בנפש האדם. ולהבין הענין בעבודה, מבואר בתו"א5 בקצרה, דז' הנרות הם השבעה מדות שבנפש האדם, וכמו שיש הז' מדות בקדושה כמו"כ ישנם גם הז' מדות בלעו"ז, שהם משתלשלות ויונקות מהמדות דקדושה. ובכדי לברר את המדות דלעו"ז, הרי זה ע"י המשכת המוחין בכלל ואור החכמה בפרט, והיינו, לפי שמצד המשכת אור החכמה אין נתינת מקום ללעו"ז, ואדרבה שעי"ז מתהפכים המדות דלעו"ז לקדושה. וזהו"ע עבודתו של אהרן בהדלקת הנרות, שהמשיך אור החכמה (שהו"ע השמן) בהמדות, שעי"ז לא תהי' נתינת מקום ללעו"ז, וגם המדות דלעו"ז יתהפכו לקדושה. והנה, עבודת אהרן היתה בביהמ"ק, וע"י עבודתו פעל המשכת אור החכמה בכללות העולם שהם ז' המדות שבסדר והנהגת העולם. וכמו כן הי' ממשיך אור החכמה בנפש ישראל, שהם יוצאי ירך יעקב שבעים נפש6, שהם כנגד ז' הנרות, ז' המדות, כפי שכל אחד כלול מעשר, שיהי' בהם


1) שבת כא, ב.

2) ראה גם רד"ה ת"ר מצות נ"ח תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' יז). וש"נ.

3) תצוה ל, ח. וראה יומא טו, א.

4) ראה תניא רפי"ז. ובכ"מ.

5) ד"ה בכ"ה בכסלו פרשתנו כט, א ואילך.

6) שמות א, ה.