בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשט"ז

287

(הנחה בלתי מוגה)

בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון כו', שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום כו', לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים כו'1. והיינו שהיו"ט דחנוכה הוא מצד הנס שנעשה בנרות המקדש, שעש"ז תקנו להדליק נרות חנוכה. אמנם, יש הפרש בין נרות המקדש לנרות חנוכה, שנרות המקדש הם שבעה, ונרות חנוכה הם שמונה. וגם חלוקים הם בזמנם, דזמן נרות המקדש הוא מבעוד יום דוקא2, בזמן הקטרת הקטורת, כמ"ש3 בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, משא"כ זמן נר חנוכה הוא משתחשך דוקא1.

ב) והנה התורה היא נצחית4, שפרטי הענינים דנרות המקדש ונרות חנוכה ישנם תמיד בעבודה הרוחנית בנפש האדם. ולהבין הענין בעבודה, מבואר בתו"א5 בקצרה, דז' הנרות הם השבעה מדות שבנפש האדם, וכמו שיש הז' מדות בקדושה כמו"כ ישנם גם הז' מדות בלעו"ז, שהם משתלשלות ויונקות מהמדות דקדושה. ובכדי לברר את המדות דלעו"ז, הרי זה ע"י המשכת המוחין בכלל ואור החכמה בפרט, והיינו, לפי שמצד המשכת אור החכמה אין נתינת מקום ללעו"ז, ואדרבה שעי"ז מתהפכים המדות דלעו"ז לקדושה. וזהו"ע עבודתו של אהרן בהדלקת הנרות, שהמשיך אור החכמה (שהו"ע השמן) בהמדות, שעי"ז לא תהי' נתינת מקום ללעו"ז, וגם המדות דלעו"ז יתהפכו לקדושה. והנה, עבודת אהרן היתה בביהמ"ק, וע"י עבודתו פעל המשכת אור החכמה בכללות העולם שהם ז' המדות שבסדר והנהגת העולם. וכמו כן הי' ממשיך אור החכמה בנפש ישראל, שהם יוצאי ירך יעקב שבעים נפש6, שהם כנגד ז' הנרות, ז' המדות, כפי שכל אחד כלול מעשר, שיהי' בהם

288

המשכת החכמה, שזהו"ע יעקב, יו"ד עקב7, המשכת החכמה גם בבחי' עקב. אמנם, הבירור שנעשה ע"י המשכת המוחין הוא רק בהמדות, שהמדות מתבררים ע"י המוחין, והיינו לפי שהמוחין והמדות הם בסמיכות זה לזה ומקבלים זה מזה. וע"ד צומח וחי שהם בסמיכות זל"ז, שלכן יצאו שניהם בבת אחת8. אבל בחי' האותיות דלבושי מחדומ"ע, שהם בחי' דומם, אי אפשר שיתבררו ע"י אור המוחין, לפי שאין להם שייכות להמוחין, ועוד זאת, שמצד שרשם הרי הם נעלים יותר, שנמשכים מקדמות השכל9. ובכדי להעלות גם את הלבושים, הנה על זה היתה עבודת הקטורת, שי"א סממני הקטורת היו מדברים שאין בהם טעם ואינם ממין מאכל, שהם בחי' דומם, ועל ידם נעשה הבירור וההעלאה דבחי' האותיות.

ג) וביאור הענין יובן ע"פ משנת"ל10 שכל ענין העבודה הוא המשכת המוחין במדות11. דהנה12 במדות ישנם מדות דקדושה ומדות דלעו"ז13, כדאיתא בספר יצירה14 שהמדות נקראים בשם שבע כפולות, בג"ד כפר"ת, שהן דגוש ורפוא, והו"ע תבנית רך ותבנית קשה, רך וקשה הוא תיקון ותהו, כמאמר15 לעולם יהא אדם רך כקנה (שהו"ע מדות דתיקון) ואל יהא קשה כארז (שהו"ע מדות דתהו שהיו מדות תקיפין)16, וזהו שהמדות הם כפולות, לפי שישנם בקדושה, ומצד שבה"כ דתהו ישנם גם בלעו"ז. ואי"ז סותר למה שמבואר במק"א שענין הכפולות הוא קו החסד וקו הגבורה, ששניהם בקדושה, כי, בשרשן הו"ע תהו ותיקון, והיינו, שמצד התבנית קשה דגבורות נעשה שבה"כ, ועי"ז נעשו המדות דלעו"ז. וענין זה שייך בהמדות דוקא, דהנה, יסוד המדות הוא הרגש עצמו, דענין האהבה הוא שאוהב דבר הטוב לפניו וביראה הוא ירא מדבר המזיק אותו, ולא זו בלבד שיסוד המדות הוא הרגש עצמו, אלא גם לאחר שנתהוו המדות ה"ה במורגש בעצמו, וכיון שיסודם וגם ענינם הוא הרגש עצמו, לכן הנה גם כאשר הם בקדושה אפשר שישתלשל

289

מזה מדות דלעו"ז. אמנם המוחין הם בבחי' ביטול, שהרי המוחין הם השגה פנימית (וואָס באַ אים לייגט זיך אָפּ דער ענין אָן בליטות), וגם ההשגה היא שמשיג מה שלמעלה ממנו, ועי"ז הוא מתבטל, ולכן מצד אור המוחין בכלל ואור החכמה בפרט לא שייך שתהי' יניקה ללעו"ז, כמ"ש17 ימותו ולא בחכמה, דמאן דנפיל מדרגי' אקרי מית18, הנה בבחי' החכמה לא שייך ענין הנפילה ומיתה כו', ואדרבה, ע"י המשכת אור החכמה נעשה בירור גם בהמדות. ובפרטיות יש בזה ב' ענינים, כמ"ש19 לפי שכלו יהולל איש, יהלל כתיב, שהוא מלשון הנהגה, דהנהגת המדות היא ע"פ השכל, והו"ע חיצוניות המדות, שנעשה שינוי בהם מצד חיצוניות המוחין, ויהולל קאי על פנימיות המדות, שנעשה הביטול גם בהם ע"י המשכת פנימיות המוחין. וכללות הענין הוא, שמצד המדות עצמם אפשר שתהי' יניקה כו', כמ"ש20 לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, וע"י המשכת אור החכמה נעשה הבירור בהמדות.

ד) וזהו ענין נטילת ידים לסעודה, ששופכים מים על הידים. דהנה, ידים הם המדות, ובסופי הידים גדלים צפרנים, ובצפרנים גופא יש ב' מדרגות. צפורן שכנגד הבשר, שהוא לבוש ומגן, והוא בכלל הקדושה עדיין, ויש גם צפורן שיוצא מחוץ להבשר, שמזה יש יניקה ללעו"ז כו', ועל זה איתא בזהר21 בטופרהא אחידן, ומטעם זה איתא במקדש מלך22 שאסור לגדל צפרנים, לפי שמהצפרנים יש יניקה ללעו"ז, והיינו שמבחי' המדות אפשר סוכ"ס להיות יניקה כו'. והעצה לזה הוא נטילת מים על הידים, דהנה, מים אין להם גוון, שהם בפשיטות בלי שום ציור, ורק מצד הכלי נעשה גוון שבמים, דכאשר נותנים המים בכלי לבנה יהיו בגוון לבן, וכן בשאר הגוונים, אבל המים מצד עצמם הרי הם בפשיטות בלי שום ציור (ומצד זה גופא באפשרותם להתלבש בכל המיני גוונים). וברוחניות הוא בחי' אור החכמה, דחכמה היא בבחי' פשיטות, שלכן יכולים להטות בחי' החכמה לחוב וזכות, וכפי שמצינו בהמבול, שאותו הטעם שבתחילה חייב את ענין המבול (לפי שכל יצר מחשבות לבו רק רע גו'23), הנה אח"כ הי' זה נתינת טעם לכך שלא אוסיף עוד גו'

290

כי יצר לב האדם רע מנעוריו24, והוא לפי שהטעם דחכמה הוא בבחי' פשיטות, ולכן יכול להתלבש בענינים הפכים.

וענין המים (שאין להם גוון והם בבחי' פשיטות) כפי שהוא למעלה יותר בענין השמות, הו"ע שם הוי', שהוא בבחי' פשיטות, דשאר השמות הם באיזה ציור כו', משא"כ שם הוי' הוא בפשיטות, שלכן ישנו גם קודם הצמצום, כמאמר25 עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ומוסכם מכל המקובלים שקאי על שם הוי', שהוא למעלה מכל שאר השמות, דכל השמות הם בהגבלה, והיינו, דעם היות שכל ז' השמות שאין נמחקים הם בקדושה, מ"מ, הרי ידוע בשם הבעש"ט26 שכל השמות הם בהכלים, ולהיותם בהכלים (שהם בהגבלה) שייך שיהי' מהם איזה יניקה כו', והיינו, דהגם שהם עצמם הם בקדושה, בעולם האצילות דכתיב בי' לא יגורך רע27, הנה כל זה הוא באצילות דוקא, אבל כמו שנמשך למטה אזי שייך שתהי' יניקה. וגם לפי המבואר במק"א28 שז' השמות שרשן באותיות הרשימו, מ"מ הרי ידוע29 שאותיות הרשימו קודם הצמצום לא היו במציאות אותיות כלל, כי אם לאחרי הצמצום דוקא, משא"כ שם הוי' שישנו גם קודם הצמצום, ואדרבה עיקרו של שם הוי' הוא קודם הצמצום דוקא. וזהו הביאור במ"ש30 אני הוי' לא שניתי, דלכאורה אינו מובן איך לא שניתי, והרי נתהוו כל העולמות שבסדר ההשתלשלות, ובפרט בענין הצמצום שהוא שינוי גדול, ואיך הוא אומר לא שניתי. אך הענין הוא, דעיקרו של שם הוי' הוא קודם הצמצום, וכל מה שנמשך אחרי הצמצום הוא הארה בלבד, והו"ע הוי' דלתתא, ולכן הנה כללות השתלשלות העולמות וגם ענין הצמצום אינו פועל שינוי כלל בשם הוי', כיון שכל זה הוא מצד הצמצום, ועיקרו דשם הוי' הוא קודם הצמצום שהוא בבחי' פשיטות. וזהו הטעם שישנו שילוב שם הוי' בכל השמות, וכמו הוי' אלקים, הוי' אד', וכן בשאר השמות, והיינו דלהיותו בבחי' פשיטות לכן הוא מתלבש בכולם, וכנ"ל בענין אור החכמה, דלהיותה בבחי' פשיטות הרי היא מתלבשת בכמה הענינים, וכמו"כ הוא בשם הוי', שזהו מ"ש31 הוי' בחכמה. וזהו ענין נטילת ידים ששופכים

291

מים על הידים, היינו, שענין המים, שהוא האור שבבחי' פשיטות, שזהו האור דשם הוי', ולמטה יותר הוא אור החכמה, הנה אור זה צריך להמשיך בהמדות, ומצד הביטול דחכמה נעשה ביטול גם בהמדות.

וביאור הטעם שנט"י צריך להיות קודם הסעודה דוקא, דהנה, כללות צרכי האדם נכללים בענין האכילה, וענין זה יכול להיות בב' אופנים, אופן א' הוא שהאכילה (וכן ההשתמשות בכל הדברים הגשמיים שהם צרכי האדם) היא לשם שמים, כמאמר32 חמרא וריחא פקחין, עד דלא אכילנא בישרא דתורא לא צלילנא כו'33, שעי"ז מעלה את המאכל לאלקות, ובפרט כאשר עבודתו היא בהמאכל גופא שאז בודאי מעלה כו'. אמנם כאשר הוא משתמש בדבר הגשמי שלא לשם שמים, הרי לא זו בלבד שאינו מעלה את המאכל, אלא אדרבה, שהמאכל מוריד את האדם. והרי זוהי מלחמה גדולה באיזה אופן תהי' אכילתו, אם לש"ש כו', שזהו מ"ש בזהר34 נהמא אפום חרבא ליכול, ולכן נקרא בשם לחם שהוא מלשון מלחמה, כמ"ש35 אז לחם שערים. וזהו"ע נט"י קודם הסעודה, דבכדי שתהי' הסעודה כדבעי, צ"ל תחילה בירור המדות (שהרי גם המדות אפשר שיהיו בקדושה ואפשר שיהיו בלעו"ז), וע"י המשכת אור החכמה בהמדות שעי"ז יתבררו המדות, אזי במילא תהי' גם הסעודה כדבעי.

ה) אמנם כל זה הוא בענין המדות, שלזה מועיל המשכת אור המוחין כנ"ל. אמנם בענין האותיות דלבושי מחדומ"ע, לא יועיל לזה המשכת אור המוחין, דגם כאשר נמשך בחי' חכמה ונעשה בירור המדות, מ"מ אפשר שישארו האותיות, היינו שיהיו אצלו מחשבות זרות, ובזה נכלל במילא גם ענין הדברים בטלים. וכמו שישנם כמה שמתאוננים בנוגע לעבודתם, דהגם שכבר תקנו את מדותיהם, מ"מ יש להם מחשבות זרות, והיינו לפי שהמחשבה שחשב מקודם נשארה אצלו, כמארז"ל36 מלפפתו כו', ובפרט אם המחשבה היתה בדבר איסור כו', ולכן, אף שכבר תיקן את מדותיו, מ"מ נשאר אצלו גוף האותיות, וזהו הסיבה לנפילת המחשבות כו'. ועל זה אינו מועיל המשכת אור המוחין, ובכדי להעביר את האותיות צריך עבודה נעלית יותר מהמוחין, וזהו מ"ש37 חומת בת

292

ציון הורידי כנחל דמעה, דחומה הו"ע האותיות, כמאמר38 שתי אבנים בונות שתי בתים וכו', ובכדי להעביר את החומה דלעו"ז, הרי זה ע"י הדמעות, שבאים בסיבת כיווץ המוחין דייקא, והיינו שהעברת האותיות היא ע"י אור נעלה יותר שאין המוחין יכולים לסבלו, והו"ע העבודה דרעותא דלבא שלמעלה מטו"ד.

ו) ובזה יובן ענין עבודת אהרן, שעבודתו היתה בב' ענינים, הדלקת הנרות והקטרת הקטורת, הנה ענין הדלקת הנרות הי' בשביל בירור המדות, שע"י המשכת השמן, אור החכמה, בהנרות, בחי' המדות, נעשה בירור בהמדות שנתהפכו לקדושה כנ"ל. אך ענין הקטרת הקטורת הי' בשביל להעביר את האותיות הרעים, שענין זה נעשה ע"י י"א סממני הקטורת, שהם דברים שאין בהם טעם, בחי' הדומם, כנ"ל. וזהו ג"כ שסממני הקטורת הם במספר י"א, דבקדושה הוא מספר יו"ד, כמאמר39 עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, והיינו לפי שהחיות אלקי מתאחד כו', משא"כ בלעו"ז שאין החיות מתאחד והוא בבחי' מקיף, לכן הוא במספר י"א40. וכדי לפעול בלעו"ז שאין להם שום שייכות להקדושה, לא יועיל שיומשך בהם אור המוחין, ולזה צ"ל העבודה די"א סממני הקטורת, שעי"ז מעבירים את החיות מהם, והיינו עצם החיות. וזהו מה שאמרו רז"ל41 שכשעלה משה למרום כל אחד ואחד מסר לו דבר כו' שנאמר42 עלית למרום גו' לקחת מתנות, אף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר43 ויתן את הקטורת ויכפר על העם גו'. והענין בזה44, דהנה45, מצד הבריאה נתהוו גם הקליפות, ונותנים להם חיות, שזהו בכדי שיהי' שייך ענין הבחירה, כמ"ש46 ובחרת בחיים, ושלא יהי' נהמא דכסופא47, וכיון שמצד הבריאה מגיע להם חיות, לכן אי אפשר ליטול מהם החיות, אם לא עי"ז שהם בעצמם נותנים זה במתנה, שזהו"ע שמלאך המות נתן במתנה את הקטורת לעצור המגיפה. ומכל זה מובן שע"י הקטרת

293

הקטורת מעבירים מהם את עצם החיות, והו"ע העברת גוף האותיות ע"י העבודה דהורידי כנחל דמעה, שהו"ע העבודה דרעו"ד שלמעלה מטו"ד כנ"ל. וע"י עבודתו של אהרן בב' ענינים כנ"ל, הדלקת הנרות בשביל בירור המדות, והקטרת הקטורת בשביל העברת האותיות, הנה עי"ז פעל בכללות העולם ב' ענינים אלו. וענין זה הוא סיוע גם בעבודה בנפש האדם, שישנם ב' אופני עבודה, ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך48, בכל כחות הנפש, שהו"ע העבודה דהדלקת הנרות, ובכל מאדך48 שהוא בל"ג הו"ע עבודת הקטורת.

ובפרטיות יותר ישנו הענין דעבודת הקטורת גם בעבודת התפלה ומעשה המצוות, כיון שכל עבודה כלולה מכל עניני העבודה. והענין בזה, דהנה, עם היות שעבודת התפלה בכללותה הו"ע הדלקת הנרות, בירור המדות, שהרי תפלות כנגד תמידים תקנום49, ועבודת הקרבנות היא העבודה דבירור המדות כידוע, מ"מ, יש בתפלה גם ענין הקטורת50, כמ"ש51 תכון תפלתי קטרת לפניך, והוא תפלת המנחה, שלכן אפשר גם לאחר תפלת המנחה (עד הערב), כמארז"ל52 דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. והענין בזה, שתפלת המנחה היא באופן של כפי', שכופה את עצמו כו', דבתפלת שחרית אין הכפי' כ"כ, שהרי זה קודם שהולך עדיין לעסקיו, וכמו"כ בתפלת ערבית הרי זה אחרי שכבר גמר את עסקיו ונמצא בד' אמותיו, משא"כ בתפלת המנחה שהיא באמצע היום והוא באמצע עסקיו, ומ"מ כופה את עצמו להתפלל כו'53, וע"י כפי' זו פועל להעביר את עצם חיות הקליפות, בדוגמת הקטורת. וכמו"כ הוא בכללות מעשה המצוות, שכל מצוה ומצוה יש לה כפי' פרטית, שלכן נקראים כל המצוות בשם צדקה54, דענין הצדקה הו"ע הכפי'55 שכופה את עצמו, שנותן דבר שהי' יכול לקנות בו חיי נפשו, ובפרט כשעמל ויגע על זה, ומ"מ נותנו לצדקה56, ולכן הרי זה בדוגמת הקטורת כו'.

294

ז) ועפ"ז יובן ענין נרות חנוכה, דהנה כיון שנכנסו היוונים להיכל וטמאו כל השמנים, הרי אי אפשר להיות עכשיו העבודה בבחי' המוחין, מאחר שטמאו את השמנים, בחי' החכמה. ולזאת תקנו נרות חנוכה, דוגמת הקטרת הקטורת, שענינו להעביר את הקליפות. ולכן מצותה משתחשך דוקא, כיון שזהו בכדי להאיר את החושך (מבחוץ דוקא). אמנם ענין הארת החושך הוא ע"י עבודה נעלית ביותר, וכנ"ל בענין הקטורת שהוא למעלה מהדלקת הנרות שהו"ע המשכת המוחין. וזהו שנרות חנוכה הם שמונה נרות, דנרות המקדש הם שבעה נרות, והו"ע בירור ז' המדות ע"י המשכת המוחין, שהו"ע שם הוי' (כנ"ל ס"ד), אמנם נרות חנוכה הם למעלה מזה, ועז"נ57 כי אתה נרי הוי' והוי' יגי' חשכי, דבכדי להאיר את החושך צריך להיות הגילוי דהוי' בתוספות וא"ו (והוי'), והו"ע שמונה נרות, ח"פ הוי'58, דחי"ת הוא היקף מבחוץ (כמ"ש הרשב"א59), שהוא נעלה גם מבחי' אני הוי' לא שניתי.

**********


1) שבת כא, ב.

2) ראה גם רד"ה ת"ר מצות נ"ח תשל"ח (סה"מ מלוקט ח"ב ע' יז). וש"נ.

3) תצוה ל, ח. וראה יומא טו, א.

4) ראה תניא רפי"ז. ובכ"מ.

5) ד"ה בכ"ה בכסלו פרשתנו כט, א ואילך.

6) שמות א, ה.

7) פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו. ע"ח שער ג (שער סדר האצילות) פ"ב.

8) ראה תו"א בראשית ד, ב.

9) ראה תניא אגה"ק ס"ה.

10) בד"ה פדה בשלום שנה זו (לעיל ע' 214 ואילך).

11) סה"מ תרע"ח ע' צב. תש"ז ע' 201.

12) בהבא לקמן – ראה ד"ה שמן וקטרת עזר"ת (סה"מ עזר"ת ע' קיב ואילך). וראה גם הגהות לד"ה בכ"ה בכסלו שבתו"א שם (אוה"ת חנוכה רעח, ב ואילך). סה"מ תרל"ה ח"א ע' יט ואילך.

13) ראה גם סה"מ תרס"ח ע' עד ואילך. תש"ג ע' 181 ואילך.

14) פ"ד מ"א ואילך.

15) תענית כ, סע"א ואילך.

16) ראה לקו"ת אמור לז, ד ואילך. תו"ח בראשית יג, סע"ב ואילך. ובכ"מ.

17) איוב ד, כא.

18) ראה זהר ח"ג קלה, ב. הובא בעץ חיים שער ט (שער שבירת הכלים) פ"ב. לקו"ת חוקת נו, ד.

19) משלי יב, ח.

20) שם יח, ב.

21) ראה זח"ב רח, ב. עץ חיים שער מט (שער קליפת נוגה) פ"ד. שער לא (שער פרצופי זו"ן) פ"ב.

22) לזח"ב שם.

23) בראשית ו, ה.

24) נח ח, כא.

25) פרקי דר"א פ"ג.

26) ראה לקו"ת בהר מג, ב. אוה"ת שמות ע' קו. יתרו ע' תתמט ואילך. כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סל"ד. וש"נ.

27) תהלים ה, ה. וראה לקו"ת במדבר ג, ג.

28) ראה אוה"ת שמות שם.

29) ראה המשך תער"ב ח"א ע' כ. כט. קטו. ובכ"מ.

30) מלאכי ג, ו.

31) משלי ג, יט.

32) יומא עו, ב.

33) ראה ב"ק עב, א. עירובין סד, א.

34) ראה זח"ג קפח, ב. סה"מ תש"ד ע' 103.

35) ספר שופטים ה, ח.

36) סוטה ג, ב.

37) איכה ב, יח. וראה ד"ה פדה בשלום שנה זו פ"ב (לעיל ע' 216). וש"נ.

38) ספר יצירה פ"ד מי"ב (בקצת דפוסים – מט"ז).

39) שם פ"א מ"ד.

40) ראה עץ חיים שער יא (שער המלכים) פ"י. פרי עץ חיים שער הקדישים פ"ד. תו"א תולדות כ, ב ואילך. ועם הגהות כו' – אוה"ת שם קנב, א ואילך.

41) שבת פט, א.

42) תהלים סח, יט.

43) קרח יז, יב.

44) ראה אוה"ת נשא ע' א'תעב ואילך (בהוצאת תשנ"ה – ע' 123 ואילך). סה"מ עזר"ת שבהערה 50.

45) ראה רמ"ז לזח"ב מ, ב.

46) נצבים ל, כ.

47) ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. הובא בלקו"ת צו ז, ריש ע"ד.

48) ואתחנן ו, ה.

49) ברכות כו, ב.

50) ראה סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע ח ואילך. עזר"ת ס"ע פו ואילך.

51) תהלים קמא, ב.

52) ברכות כז, א.

53) סדר היום (סדר תפלת מנחה). הובא בסה"מ שבהערה 50.

54) ראה תו"א מקץ לח, ג. מב, ג. לקו"ת שה"ש מד, ג.

55) ראה בית יוסף לטור יו"ד סרמ"ח (ד"ה כל אדם).

56) ראה תניא פל"ז (מח, ב).

57) ע"פ שמואל-ב כב, כט. תהלים יח, כט.

58) ראה אוה"ת חנוכה שכו, ב.

59) בשו"ת ח"א ס"ט (שומר ההיקף).