בס"ד. שיחת אור ליום ד' פ' מקץ, ליל נר ה' דחנוכה ה'תשט"ז.

305

– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק'* –

בלתי מוגה

א. היום-טוב דחנוכה קשור עם הנס שאירע עם פך השמן. והיינו, שאף שהי' גם הנס דנצוח המלחמה, מ"מ, קבעו חז"ל את היום-טוב דחנוכה על נס פך השמן דוקא1.

וכדאיתא בגמרא2: "מאי חנוכה (על איזה נס קבעוה) . . שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כהן גדול, ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה".

וא"כ, מדברי הגמרא מוכח להדיא שקביעת היום-טוב דחנוכה היא על נס פך השמן. ומטעם זה מברכים ברכת "שעשה נסים לאבותינו" בשעת הדלקת הנרות דוקא, כיון שעיקר הנס הוא נס פך השמן הקשור עם המנורה.

ב. והנה בנוגע למנורה – מצינו שבשעה3 שהוצרכו לעשות את הכלים למשכן, והגיעו להמנורה, אמרו חז"ל4 שנתקשה בה משה ולא ידע כיצד לעשות את המנורה. אמר לו הקב"ה שישליך את הזהב לאש, ומזה יצאה המנורה.

ולכאורה אינו מובן: מה נשתנתה המנורה מכל הכלים – את כל הכלים ידע משה רבינו כיצד לעשות, ואת המנורה לא הבין?


1) ראה גם שיחת נר ה' דחנוכה תשי"ג ס"ב (תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 241). וש"נ.

2) שבת כא, ב (ובפרש"י).

3) מכאן עד סוס"ד – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 172 ואילך (כנראה בשילוב עם עוד שיחות*, שלא צויינו שם).

4) תנחומא שמיני ח. הובא בפרש"י עה"ת תרומה כה, לא.

*) ראה ר"ד ז' אד"ר תשי"א (תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' 249 ואילך). שיחת ש"פ מטו"מ תשי"ג ס"ז (שם ח"ט ע' 91).

2017 © כל הזכויות שמורות