בס"ד. ש"פ האזינו, ח' תשרי, שבת תשובה, ה'תשט"ז

24

(הנחה בלתי מוגה)

שובה ישראל עד הוי' אלקיך גו', ומסיים קחו עמכם דברים גו'1. ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר בהמאמר2 שצריך להבין מהו ענין הזכרת השם שבפסוק זה, ולא כמ"ש3 שובו שובו (סתם), ללא הזכרת השם. וכשמזכיר את השם, למה מזכיר ב' השמות, הוי' ואלקים. גם צריך להבין במש"נ קחו עמכם דברים, דהפירוש בזה4, שלאחרי התשובה (שובה ישראל עד הוי' אלקיך) צריך להיות קחו עמכם דברים, דדברים הם דברים הרבה שהם עניני התורה ומצוות, והיינו דכיון שהתשובה ענינה חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, לכן בעשיית התשובה צריך ליקח עמו הרבה דברים, תורה ומצוות, היינו שמכאן ולהבא תהי' הנהגתו בתומ"צ כדבעי למהוי. ובזה נכלל ג"כ הוידוי דברים5, כמו שפסק הרמב"ם6 שכשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני הא-ל ברוך הוא, שנאמר7 והתודו את חטאתם אשר עשו, זה וידוי דברים, והיינו, שהתשובה מועלת עם הוידוי דוקא, שזהו מ"ש קחו עמכם דברים. אך צריך להבין8 מהו הטעם שענין הוידוי (והתודו את חטאתם אשר עשו) נאמר דוקא בשייכות לענין דוחמישיתו יוסף עליו7, שזהו ענין פרטי, הרי ענין הוידוי נוגע לכללות ענין התשובה, ומהי שייכותו לענין וחמישיתו יוסף עליו דוקא.

ב) ולהבין זה צריך להקדים תחלה כללות ענין התשובה, שהוא חרטה על העבר וקבלה טובה על להבא, היינו שמתחרט על הנהגתו הלא טובה, או על שלא עשה מה שצריך לעשות, ומקבל על עצמו שמכאן ולהבא יתנהג בטוב, ועוד בהוספה, כמאמר9 הי' רגיל


1) הושע יד, ב-ג.

2) ד"ה שובה ישראל תרצ"ו – נדפס בקונטרס קיח שיצא לאור לחודש תשרי שנה זו (נדפס בסה"מ קונטרסים ח"ג ע' קעה. ולאח"ז בסה"מ תרצ"ו ע' 23).

3) יחזקאל לג, יא.

4) ראה גם ראב"ע עה"פ.

5) ראה פרש"י, רד"ק ומצו"ד עה"פ.

6) ריש הל' תשובה.

7) נשא ה, ז.

8) בכל הבא לקמן – ראה ד"ה שובה ישראל באוה"ת דרושים לשבת שובה ס"ע א'תצו ואילך.

9) ראה ויק"ר פכ"ה, א. תניא אגה"ת ספ"ט.