139

וליתנו לעבדו ושפחתו הכנעניים... (אע"פ שתמורת זה עושים הם בשבילו ענין שנדמה לו שהוא זקוק אליו);

עליו לדרוש מהקב"ה שרצונו להיות רק בבחינת "נתבעין למשכן ונותנין" – להביא את דבר השם לכל אחד ככל הדרוש לו ובלשון הדרוש לו;

וכאשר מציעים לו להדפיס ענינים אחרים – הרי ענין הפכי בודאי לא יבוא בגבולו, וגם בנוגע לענין של רשות – עליו לחסוך ולקמץ ("זשאַלעווען") בזמנו ובכחותיו, שהרי מוטב לו לנצל רגעים אלו עבור הפצת המעיינות חוצה,

עד שיבוא הזמן שיקויים היעוד "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"53, "כולם ידעו אותי", ולכן "לא ילמדו עוד איש את רעהו"54, כיון שכל אחד יקבל מהמקור – שזהו שמצינו שמלך המשיח ילמד תורה עם כל בני ישראל55, דלכאורה, איך יהי' בכחו של אחד ללמד לאלף אלפים וריבוא רבבות מישראל? אלא שזהו לפי שהלימוד יהי' באופן של ראי', להראות את המהות56.

וזוהי גם ההוראה לכל אחד ואחד – שצריך לייקר כל רגע וכל ענין שניתן לו בהשגחה העליונה, לנצלו עבור ענין המשכן, לעשות לו ית' דירה בתחתונים57.

***

טז. בנוגע58 לפורים נאמר בתורה – לשון הוראה59 – "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"<5>.

כלומר: עניני הפורים מהווים הוראה על כל הדורות, גם על דור כזה שאין בו גזירות ח"ו כמו שהיו אז, אבל, מצד הענינים ברוחניות נדרשת הנהגה כזו כפי שבני ישראל התנהגו אז – "בימים ההם בזמן הזה"60 – כדי לבטל גזירת המן.


53) ישעי' יא, ט. וראה רמב"ם הל' מלכים בסופן.

54) ירמי' לא, לג. וראה רמב"ם הל' תשובה ספ"ט.

55) ראה רמב"ם שם. ועוד.

56) ראה לקו"ת צו יז, א ואילך. ובכ"מ.

57) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

58) שיחה זו (מלבד סכ"ב) הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה (באידית) בלקו"ש ח"ב ע' 533 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה ענינים מהנחה בלתי מוגה.

59) ראה רד"ק לתהלים יט, ח. זח"ג נג, ב.

60) וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר: העבר מלמד ומורה דרך העתיד (לקו"ד ח"א פה, ב), היינו, שמהענינים שאירעו בעבר למדים כיצד להתנהג בעתיד (מהנחה בלתי מוגה).