בס"ד. יום ב' דחג השבועות (מאמר ב), ה'תשט"ז

318

(הנחה בלתי מוגה)

איהו1 וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד2. הנה חיוהי הו"ע המוחין3, שהתלבשות אוא"ס בהם היא ע"ד התאחדות הנשמה במוחין שבראש. וגרמוהי הו"ע המדות3, שהתלבשות אוא"ס בהם היא ע"ד התאחדות הנשמה באברי הגוף. ובעבודת האדם הוא ההפרש בין תורה למצוות, שבתורה שענינה מוחין, ההתאחדות היא כמו היחוד דאיהו וחיוהי, ובמצוות ההתאחדות היא כמו היחוד דאיהו וגרמוהי. וכמ"ש רבינו בתניא4 דרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והרי היחוד באברים הוא דוגמא להיחוד דאיהו וגרמוהי, משא"כ בתורה הנה אורייתא וקוב"ה כולא חד5 (ולא רק אברים דמלכא בלבד), ע"ד איהו וחיוהי6.

ב) ועפ"ז צריך להבין מ"ש בזהר7 תלת קשרין8 מתקשרין דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה, ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב"ה, דמאחר שאורייתא וקוב"ה כולא חד, א"כ מהו ענין ההתקשרות בתורה, שהרי ענין ההתקשרות שייך בשני דברים נפרדים דוקא, כנ"ל9 בארוכה, וא"כ מהו ענין ההתקשרות בתורה. אך הענין הוא, שיש חילוק בין חיצוניות התורה ופנימיות התורה, דחיצוניות התורה היינו גליא דאורייתא המלובשת בדברים גשמיים וטענות של שקר שהם דברים נפרדים, ולכן הנה גם התורה המתלבשת בהם נעשית בבחי' נפרד לפי שעה, ומשום זה שייך בה ענין ההתקשרות, שכאשר ישראל מתקשרין באורייתא, ובאופן שלימוד התורה הוא באהבה ויראה, וכמו בכל קשר

319

של קיימא שהוא מב' קשרים דוקא, הנה עי"ז אורייתא מתקשר בקוב"ה, דכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו10, שממשיך אוא"ס בתורה, שזהו הקישור דאורייתא בקוב"ה. אמנם באמת אין זה מספיק עדיין, שהרי איתא בזהר דתלת דרגין אינון ישראל אורייתא וקוב"ה שמתקשרין זב"ז, וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, דסתים דישראל מתקשר בסתים דאורייתא, וסתים דאורייתא מתקשר בסתים דקוב"ה, הרי שגם על סתים דאורייתא נאמר הלשון דקשר. וצריך להבין, דכיון שסתים דאורייתא אינה מתלבשת בדברים גשמיים, איך שייך בזה ענין הקישור.

ג) ויובן זה בהקדים תחלה שכל הענינים שישנם בגליא דאורייתא ישנם ג"כ בסתים דאורייתא, דמזה גופא שגליא דתורה נקראת בשם גוף התורה, כמאמר הן הן גופי תורה11, וסתים דאורייתא נקרא בשם נשמה דתורה12, גליא דתורה וסתים דתורה, חיצוניות התורה ופנימיות התורה, הרי מובן ששניהם הם דבר אחד, אלא שזה החיצוניות וזה הפנימיות, זה הגליא וזה הסתים, זה הגוף וזה הנשמה, שהם (הגוף והנשמה) מתאחדים כאחד. ומזה מובן שכל הענינים שישנם בגליא דתורה ישנם ג"כ בנסתר דתורה. וזהו ענין לימוד התורה בגן עדן, שהלימוד בג"ע הוא באותם ההלכות שלומדים למטה, אלא שלמטה לימוד ההלכות הוא בגשמיות, ובג"ע לימוד ההלכות הוא ברוחניות, אבל מ"מ אין זה אלקות, כי אם נבראים, אלא שאין זה בגשמיות, כי אם ברוחניות.

וכמו בלימוד הלכות נגעים, הנה למטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, דענין הנגעים נעשה מצד זה שיש מקום בעור האדם שהילוך הדם שבו אינו כדבעי, והעצה לזה היא כמ"ש13 והובא אל הכהן והסגירו הכהן שבעת ימים, שעי"ז יתתקן להיות הילוך הדם כראוי. ובג"ע לימוד ההלכה הוא ברוחניות, וכמבואר בחסידות14 שהתרגום דצרעת הוא סגירותא15 (שנסגר הילוך הדם), היינו שנעלם ונסגר אור החכמה ואינו מאיר בבינה, דאף שמתבונן בהתבוננות אלקית, מ"מ, כיון שחסר בהביטול דאור החכמה, הנה אף שמתבונן כו', יכול להיות מזה יניקה ללעו"ז, ע"י הישות, שזהו"ע שער לבן שבבהרת. והעצה לזה היא והובא אל הכהן,

320

איש החסד, ששרשו מהחכמה, והסגירו שבעת ימים, שבעת ימי ההיקף, היינו שממשיך את אור החכמה בבינה, נקודה בהיכלא16, ומצד הביטול דחכמה אזי נעשית עבודתו כדבעי.

וכמו"כ הוא גם בההלכה דהמחליף פרה בחמור, שלמטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, שהחליף פרה בחמור וילדה כו'17, ובג"ע לימוד ההלכה הוא ברוחניות הענינים. והענין בזה, דהנה, כל הנבראים שלמטה שרשם הוא מהעשרה מאמרות, ויש שנתפרשו שמותיהם בתורה, ויש שחיותם הוא ע"י חילופים ותמורות וחילופים דחילופים ותמורות דתמורות, כמ"ש בשער היחוד והאמונה18. והנה פרה וחמור שרשם מפני שור שבמרכבה, אך בזה גופא יש ב' אופני עבודה, דאופן עבודת הבירור דפרה הוא בדרך ישר, והיינו לפי שפרה היא בהמה טהורה ולכן אפשר להיות בה העבודה בדרך ישר, אבל אופן העבודה דחמור אי אפשר להיות בדרך ישר, לפי שחמור הוא בהמה טמאה, ועוד זאת, שחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי'19, ולכן אי אפשר לבררו בדרך ישר, כי אם ע"י העבודה דקבלת עול, ויט שכמו לסבול20, כשור לעול וכחמור למשא21, שע"י העבודה דקבלת עול אזי מנצל גם את הקרירות דחמור בקדושה, והיינו דאף שהקרירות הוא היפך הקדושה, מ"מ, ע"י העבודה דקב"ע כחמור למשא, אזי משתמש גם בהקרירות דחמור לקדושה, והו"ע העבודה דהתבוננות שצ"ל בדרך קרירות דוקא, דכללות ענין המוחין הוא קר ולח, ודוקא ע"י הקרירות תופס הוא את הענין בטוב. אמנם המחליף פרה בחמור היינו שעם היותו בציור כזה שמספיקה לו העבודה דפרה בדרך ישר, וכמו לעבוד את הוי' בכח האכילה כו' בדרך ישר, מ"מ, עובד עבודתו בהאופן דחמור, ויט שכמו לסבול, כחמור למשא, שמצד זה נעשה תוספות וריוח בעבודתו, שהו"ע לידת העובר ברוחניות.

וכמו"כ הוא גם בהלכות אונאה, דלמטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, שישנו הממון וישנו החפץ, וכאשר הממון אינו בהתאם להחפץ, הרי זה אונאה, ויש בזה ב' אופנים, נתאנה מוכר או נתאנה לוקח. ובג"ע לימוד ההלכות הוא ברוחניות, והענין בזה, שהעבודה פועלת

321

המשכה מלמעלה, ואפשר שההמשכה תהי' שלא לפי אופן העבודה, ויש בזה ב' אופנים דנתאנה מוכר או לוקח, שזהו אופן הלימוד שבג"ע שלימוד ההלכות הוא ברוחניות הענינים.

ד) אמנם כל זה הוא הלימוד דג"ע שהוא בבי"ע, דג"ע התחתון הוא ביצירה וגעה"ע הוא בבריאה, שאין זה אלקות, כי אם נבראים. אמנם באצילות שהוא אלקות, ושם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, הנה לימוד התורה הוא באלקות גופא. והיינו שבג"ע לימוד ההלכות הוא בענין הנבראים, אלא שהוא ברוחניות הענינים, משא"כ באצילות הלימוד הוא בענין האלקות. וכמו בלימוד הלכות נגעים, הנה באצילות הלימוד הוא בענין השמות והספירות, דשם אהי' ברבוע22 בגימטריא דם23, ובענין הספירות הוא ספירת הבינה, כידוע ששם אהי' הוא בבינה, וזהו"ע הנגע שאור החכמה אינו מאיר בבינה<16>, והעצה היא והובא אל הכהן, שיומשך אור החכמה נקודה בהיכלא, והסגירו שבעת ימים הו"ע הז' מדות, והיינו שיומשך אור החכמה בכל הספירות, שעי"ז יתוקן הענין. ונמצא מובן עפ"ז ההפרש בין התורה שבבי"ע להתורה שבאצילות, דבתורה שבבי"ע הנה הגם שהלימוד הוא ברוחניות הענינים, מ"מ, כיון שהלימוד הוא בענין עבודת האדם, לכן הנה גם בסתים דתורה שייך ענין ההתקשרות, דכיון שאין זה אלקות, הרי זה ג"כ נפרד, ולכן שייך בזה ענין ההתקשרות. ובעומק יותר יש לומר, שגם התורה כמו שהיא באצילות שייך בה ענין ההתקשרות, דכיון שהלימוד הוא בענין השמות שהו"ע הלבושים והכלים, והכלים הרי אופן דביקותם הוא בדביקות שאינה ניכרת, לכן הנה גם סתים דאורייתא כמו שהיא באצילות שייך בה ענין ההתקשרות.

וזהו תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב"ה, דענין הקשר שייך במציאות נפרד דוקא, וע"י ההתקשרות פועלים שיהי' מקושר עוד למעלה יותר מכמו שהי' קודם הפירוד (כמשנת"ל24), והיינו שעי"ז שישראל לומדים תורה באהוי"ר שאז נעשה קשר של קיימא, אזי מקשרים את התורה דבי"ע באצילות. ויתירה מזה, דהנה, גם באצילות שהלימוד הוא בענין השמות, הרי יש שם איזה מציאות, דאף

322

שאיהו וחיוהי חד, מ"מ הרי הם איזה מציאות, אלא שהם מיוחדים, וכמו אותיות הכתיבה שכותבים בדיו על הקלף, הנה אף שהאותיות מיוחדים עם הקלף, הרי זה כמו ב' דברים המיוחדים. אך ענין ההתקשרות דאורייתא בקוב"ה הוא שהתורה מתעלית למעלה מאצילות ונעשית בבחי' אותיות החקיקה, ובאותיות החקיקה גופא הרי זה בבחי' אותיות החקוקות מעבר לעבר שאינם נאחזים במציאות כלל, וכמו מ' וס' שבלוחות שבנס היו עומדין25. אמנם, גם ענין החקיקה הוא איזה ציור, דעם היותו מיוחד לגמרי, והוא מיני' ובי', מ"מ הרי זה איזה ציור, ולכן גם ענין החקיקה אינו מספיק עדיין, אלא צריך לחבר אורייתא בקוב"ה ממש שלמעלה גם מענין החקיקה. וענין זה נעשה ע"י עבודת האדם דוקא, דהנה, התורה מצד עצמה, גם כמו שהיא בשרשה הרי היא איזה מציאות, דעם היות שאורייתא וקוב"ה כולא חד, מ"מ הרי היא איזה מציאות, וכמו באיהו וחיוהי חד, שמזה גופא שאומרים איהו וחיוהי חד, הרי זה ראי' שיש איזה מציאות דחיוהי, אלא שהוא מיוחד. וכל זה הוא מצד התורה עצמה, אמנם ע"י עבודת האדם שפועל ההתקשרות בתורה, אזי ההתקשרות היא למעלה יותר מכמו שהי' קודם הפירוד, והיינו שע"י עבודת האדם מתקשרת התורה בקוב"ה ממש, לא רק כמו שחיוהי מיוחד באיהו, כי אם שנעשה איהו ממש. והוא ע"י לימוד התורה באהוי"ר למטה דוקא, שעי"ז נשלם הכוונה לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

**********


1) על העתק ההנחה שבספריית אגודת חסידי חב"ד – ציין כ"ק אדמו"ר שליט"א בכתי"ק: "עב" (ראה המשך תער"ב ח"א ע' שסו ואילך).

2) תקו"ז בהקדמה (ג, סע"ב).

3) ראה קיצורים והערות לתניא ע' קה. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שמח. תרנ"ג ע' רכח. המשך תער"ב ח"א ע' שא. סה"מ תש"ח ע' 161. וש"נ.

4) פכ"ג.

5) תניא פ"ד ורפכ"ג בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו בתחילתו. לקו"ת נצבים מו, א. סה"מ ה'ש"ת ע' 66.

6) ראה קיצורים והערות לתניא ע' קד ואילך. סה"מ תרל"ג ח"ב ע' שמג ואילך. תרנ"ג ע' רכד ואילך.

7) ח"ג עג, א.

8) ראה סה"מ תרנ"ז ע' כח בשוה"ג. סה"מ ה'ש"ת ע' 61 בהערת כ"ק אדמו"ר שליט"א.

9) ד"ה אנכי ה"א פ"ג (לעיל ע' 311).

10) תדא"ר רפי"ח.

11) שבת לב, א. ועוד.

12) זח"ג קנב, א.

13) תזריע יג, ב ואילך.

14) לקו"ת תזריע כג, ב.

15) ראה זח"ג מט, ב. ע"ח שער לאה ורחל (של"ב) פ"ז.

16) ראה זח"א ו, א. זח"ב קפ, א. תקו"ז ת"ה (יט, א). תכ"ח (עב, ב). תניא אגה"ק ס"ה (קז, א). לקו"ת פ' ראה יח, ב.

17) ב"מ ק, רע"א.

18) פי"ב.

19) שבת נג, א.

20) ויחי מט, ו.

21) ע"ז ה, ב.

22) = א, אה, אהי, אהי-ה.

23) פע"ח שער חהמ"צ פ"א. עץ חיים שער הכללים פ"ג. שער הארת המוחין פ"ז. מאו"א ד, טז.

24) ד"ה אנכי ה"א פ"ה (לעיל ע' 314 ואילך).

25) שבת קד, א.