62

אבל אעפ"כ, כיון שמצד כמה סיבות לא כולם יכולים לנסוע ולא כל אחד יכול לנסוע – הרי ע"פ תורה ישנו הענין ד"שלוחו של אדם כמותו"130, ולכן, כאשר נתאספים יחדיו, ובוחרים פלוני בן פלוני ופלוני בן פלוני שיסעו בתור שלוחים, הרי זה נחשב כאילו נסעו כל אלו שמינו אותם בתור שלוחים.

יט. ולהעיר:

בנוגע להענין ד"שלוחו של אדם כמותו" ישנם כמה דרגות: מהדרגא היותר פחותה – שהשליח עושה את המעשה, ואין זה אלא שהוא מוציא את המשלח י"ח, ועד להדרגא היותר עליונה – שהמשלח עצמו עושה את הדבר ע"י אבריו של פלוני, כידוע131 אריכות פרטי החילוקים בזה, והראיות לכל הצדדים.

אמנם, חסידים לא מגבילים את עצמם עם המסקנות שבנגלה דתורה – אם אין הדבר נוגע למעשה בפועל. וכפי שמצינו בחלק הדרוש שבתורה, שבמסכת אבות מפרש רש"י באופן אחר מהפירוש שבאבות דר"נ132, וכמו"כ מצינו שבפירושו על התורה מביא רש"י שישנם דרשות רז"ל ואעפ"כ מפרש באופן אחר. והיינו, שרק בנוגע לענינים של מעשה בפועל הרי זה באופן ש"הקהל חוקה אחת לכם"133, ו"הלכה כמותו" – כדברי אחד; משא"כ כאשר מדובר אודות ענינים רוחניים, או אפילו בענינים של פועל אבל טרם שנקבעה הלכה – הרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים"134, ולא עוד אלא שלפעמים פוסקת התורה ש"נהרא נהרא ופשטי'"135, וכל שבט במסילתו יעלה136.

ועד"ז בנוגע לעניננו: איך שתהי' המסקנא בענין השליחות ע"פ נגלה בנוגע להלכה למעשה בענינים גשמיים וחומריים – הרי ברוחניות הענינים יכול להיות ענין השליחות, "שלוחו של אדם כמותו", במדריגה היותר נעלית.

והיינו, שהנוסע הוא המשלח בעצמו, אלא שענין זה נעשה באופן שהוא ע"ד מ"ש137 "ותשלח את אמתה", "שנשתרבבה אמתה אמות הרבה"


130) ברכות לד, ב (במשנה). וש"נ.

131) ראה לקח טוב (למהר"י ענגיל) כלל א. וש"נ.

132) ראה גם לקו"ש חי"ז ע' 349.

133) שלח טו, טו.

134) עירובין יג, ב. וש"נ.

135) חולין יח, ב. וש"נ.

136) ראה לקו"ש חכ"ג ע' 54. וש"נ.

137) שמות ב, ה ובפרש"י.