64

שיביאו הצלחה נוספת בנקודת העבודה של זמן הזה – הפצת המעיינות חוצה.

וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר144 אודות רבינו הזקן, שהי' אצלו סדר לשלוח את תלמידיו למקומות שבהם לא נתקבלה עדיין תורת החסידות, והי' מצוה עליהם שידברו שם בנגלה דתורה, וע"י הדיבור בנגלה דתורה ביטלו את ההעלם וההסתר – שקיבלו אותם והתחשבו בהם כו', ובמילא היו יכולים להפיץ שם את המעיינות, ובאופן של קביעות וקיימא לדורותיהם אחריהם.

ועד"ז בנדו"ד:

אע"פ שהשליחות מצד עצמה היא ענין עיקרי, הרי זה גם כלל שהוא פרט מה"כלל גדול" דהפצת המעיינות.

והיינו, שבדרך נסיעתם הלוך ושוב, ועאכו"כ בהיותם שמה, צריכים לנצל את הזמן בשביל הפצת המעיינות – עי"ז שיוכיחו שיודעים ללמוד נגלה, ובמילא מוכרחים לציית אליהם באמרם שצריכים ללמוד חסידות. וגם במקומות שאין צורך בראי' – יוסיפו באור החסידות.

ובפרט שיש עסק עם אלו שגם מצד עצמם חפצים הם בכך, אלא שיש צורך לצחצח את הכלי, ובלשון הידוע145 שצריכים לצחצח מבפנים עד החצי, ומבחוץ עד החצי, ובצירוף שניהם נעשה כלי מצוחצח, מזוכך ומבורר.

וגם כאשר יסעו למקומות שבהם ישנם כאלו שמדמים שהם "מנגדים" – הרי זה רק מצד שטות, וכיון ש"אין מביאין ראי' מן השוטים"146, ע"פ נגלה, נמצא, שאין שם התנגדות; צריכים רק להודיע זאת, ולהודיע בדרכי נועם, ובהכנה המתאימה, ואז זורעים את "דבר השם", ובאופן ש"לא ישוב גו' כי אם עשה את אשר חפצתי"147, והיינו, שהקב"ה ימלא את רצונו וחפצו – פנימיות הרצון148, שזהו תענוג העליון שהוא נעלה יותר אפילו מתענוג המורכב149, אשר, המשכתו והתגלותו למטה היא ע"י תורת החסידות, והעיקר ע"י מעשה – הליכה בהדרכותי' ומנהגי'.


144) ראה גם תורת מנחם – התוועדויות חט"ו ע' 281. וש"נ.

145) ראה עץ חיים שער ב ענף ג. הובא בסה"מ תש"י ע' 13. ועוד.

146) שבת קד, ב. וש"נ.

147) ישעי' נה, יא.

148) ראה לקו"ת שה"ש כח, ד. וש"נ.

149) ראה סה"מ תרס"ג ע' כד ואילך. המשך תרס"ו ע' צז ואילך. ועוד.