287

וידועה הקושיא11: הרי משה רבינו הוא משבט לוי, ומשיח הוא משבט יהודה (כמ"ש "ויצא חוטר מגזע ישי"), וא"כ, איך יתכן שמשה הוא "גואל ראשון" ו"גואל אחרון"?

ומבואר בזה12, שמדריגת משה היא "נשמה", ומדריגת משיח היא "נשמתא לנשמתא", והיינו, שבמשה כלול בהעלם גם משיח, שהוא ה"נשמתא לנשמתא" דמשה, אלא, שבשעת יציאת מצרים נתגלתה רק מדריגת הנשמה דמשה, ובגאולה העתידה תתגלה גם מדריגת "נשמתא לנשמתא" דמשה, שזוהי מדריגת המשיח.

וענין זה מתאים עם האמור לעיל שהגאולה העתידה היא גמר ושלימות גאולת מצרים.

וזהו גם מ"ש "כימי צאתך מצרים מצרים", "כימי" דייקא, לשון רבים:

כ"ק מו"ח אדמו"ר מביא במאמרי חג הפסח13 דיוק הזהר14 בלשון הכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים", "כימי (לשון רבים), כיום מבעי לי', דהא בחד זמנא נפקו", וכמ"ש "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים"15, "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים"16, "יום" לשון יחיד, וא"כ, למה נאמר "כימי" לשון רבים?

ומבאר בהמאמר: "אך הענין הוא, דהנה מזמן יציאת מצרים עד הגאולה העתידה לבוא בב"א הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן אמר כימי לשון רבים",

והיינו, שהענין דיציאת מצרים נמשך כל משך הזמן מאז שיצאו בנ"י ממצרים עד הגאולה העתידה, שממשיכים תמיד לצאת ("מ'האַלט אין איין אַרויסגיין") ממיצרים וגבולים ("מצרים") אל ארץ טובה ורחבה, כי, גם לאחרי שכבר יצאו ממצרים ובאו אל ארץ טובה ורחבה, הרי לגבי מדריגה נעלית יותר, נחשבת גם "ארץ טובה ורחבה" ל"מצרים", ולכן צריכה להיות היציאה גם מדרגא זו של "מצרים" אל ארץ טובה ורחבה.

וע"ד שאמרו חז"ל17 "תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו' שנאמר18 ילכו מחיל אל חיל", והיינו, שככל שתגדל מעלתו בעבודת השם צריך


11) אוה"ח ויחי מט, יא.

12) ראה שעה"פ שם.

13) רד"ה כימי צאתך דאחש"פ תש"ח (סה"מ תש"ח ע' 159).

14) ח"ג קעו, רע"א. וראה ח"א רסא, רע"ב.

15) פ' ראה טז, ג.

16) בא יג, ג.

17) ברכות ומו"ק בסופן.

18) תהלים פד, ח.