292

עליות, שזהו"ע "יום שכולו שבת ומנוחה"49, אבל באור הבלי גבול יש ענין של עליות בעילוי אחר עילוי, ואדרבה, באור הבלי גבול הרי גם ריחוק הערך שנעשה ע"י כל עלי' הוא באופן של בלי גבול.

יא. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) וע"פ האמור שבאחרון של פסח הוא הגילוי דלעתיד, וכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות – צריך להיות עתה ענין של שמחה, לא רק כשמחת המועדים שהיא בהגבלה, אלא שמחה שהיא מעין דלעתיד.

[וצוה לנגן ניגון שמח, מתוך "שטורעם"].

***

יב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה הנה ישכיל עבדי וגו'.

***

יג. דובר לעיל (בהמאמר50) אודות ג' הבקיעות: (א) קריעת ים סוף, (ב) בקיעת הירדן, (ג) בקיעת הנהר לעתיד לבוא. ונתבאר טעם החילוק בין קריעת ים סוף לבקיעת הנהר, שקריעת ים סוף היתה לי"ב גזרים, ובקיעת הנהר תהי' לז' נחלים.

ומזה מובן גם הטעם שבקיעת הירדן היתה לקרע אחד – דכיון שלא היו בזה ענינים נוספים מלבד העובדה שהוצרכו לעבור את הירדן כדי להכנס לארץ ישראל, אין סיבה שתצטרך להיות הבקיעה ליותר מקרע אחד.

וכיון שכל סיפור בתורה מהוה הוראה בעבודת האדם בחיי היום-יומיים, הרי גם ענין זה שהירדן נבקע לקרע אחד, מהוה הוראה בעבודת האדם.

יד. כאשר בנ"י עברו את הירדן בדרכם מהמדבר לארץ ישראל, היו ביניהם סוגים שונים – החל מהחילוק בין ב' השבטים וחצי השבט שהלכו תחילה, ולאחריהם תשעת השבטים וחצי השבט51, וכן החילוק בין הכהנים נושאי הארון52 לכל שאר בנ"י. ומובן, שכיון שהארון הלך בראש, הרי הכהנים נושאי הארון נכנסו לארץ ישראל לפני שאר בנ"י.

אמנם, חילוק זה אינו אלא בנוגע לקדימה ואיחור, אבל בנוגע לעצם ענין הכניסה לארץ ישראל לא היו חילוקים; כל בנ"י נכנסו לארץ.


49) תמיד בסופה.

50) פ"ב ואילך (לעיל ע' 273 ואילך).

51) יהושע ד, יב.

52) שם, יא.