293

ועל זה מורה בקיעת הירדן לקרע אחד – שכאשר בנ"י צריכים להכנס לארץ ישראל, ובינתיים ישנו ירדן המפסיק וצריך לבקוע אותו, אזי הבקיעה היא לקרע אחד, היינו, שביטול המניעות ועיכובים להכנס לארץ ישראל היא אצל כל בנ"י בשוה; בקריעת ים סוף נקרע לי"ב גזרים כנגד י"ב שבטים, היינו, שבענין הקריעה היו חילוקים בין בנ"י, ואילו בבקיעת הירדן היו כל בנ"י בשוה.

בנ"י הוצרכו אמנם להכהנים נושאי הארון, שכן, כדי שיוכלו להכנס לארץ ישראל הרי זה דוקא עי"ז שהולך לפניהם ארון ברית ה'; אבל כאשר ישנו ארון ברית ה' ההולך לפניהם, אזי בטלים כל המניעות, וכל בנ"י, ללא חילוקים, נכנסים לארץ ישראל.

טו. והענין בזה:

ענינה של ארץ ישראל הוא – "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה"53. כלומר: הקב"ה נמצא אמנם בכל מקום, שהרי "לית אתר פנוי מיני'"<35>, ו"ה' עיניו משוטטות בכל הארץ"54, אבל אעפ"כ, אין זה מגיע למעלתה של ארץ ישראל ששם אלקות בגילוי, ועד שאפילו אומות העולם מודים שזוהי ארץ קדושה.

ומזה מובן ענינה של ארץ ישראל הרוחנית בעבודת האדם – שיהודי נמצא במעמד ומצב שנרגש אצלו שהקב"ה נצב עליו ומביט עליו תמיד בכל עת55, ובהתאם לכך מתנהג הוא בכל עניניו – "בכל דרכיך דעהו"<30>, היינו, שבכל הענינים שעושה יהי' ניכר ש"עיני ה' אלקיך בה".

ועל זה אומרים שכל יהודי נכנס לארץ ישראל – שהרי כאו"א מישראל הוא בן אברהם יצחק ויעקב, והי' נוכח בשעת מתן תורה ושמע את דברי הקב"ה "אנכי הוי' אלקיך"56, כחך וחיותך, וכיון שדיבורו של הקב"ה חשיב מעשה57, נעשה כן בפועל, שכחו וחיותו של כאו"א מישראל הוא "אנכי הוי'", וכיון שכל כחו וחיותו הוא "אנכי הוי'", הרי מובן שמצד פנימיות לבבו כל עשיותיו הם אלקות.

בחיצוניות ולפי שעה יכול הוא להמצא במדבר שיש בו "נחש שרף ועקרב"58, רחוק מארץ ישראל, עד כדי כך, שבינו ובין ארץ ישראל יש ירדן המפסיק; אבל כל זה אינו אלא בחיצוניות, ואילו בפנימיות לבבו


53) עקב יא, יב.

54) דברי הימים-ב טז, ט.

55) ראה תניא רפמ"א.

56) יתרו כ, ב.

57) ראה שבת קיט, רע"ב. ב"ר פמ"ד, כב.

58) עקב ח, טו.