39

למסירת נפש – ע"ד המבואר בדרושי חסידות26 החילוק שבין המסירת נפש דרבי עקיבא להמסירת נפש דאברהם אבינו, שרבי עקיבא חיפש את המעלה של מסירת נפש, באמרו "כל ימי הייתי מצטער כו' מתי יבוא לידי ואקיימנו"27, משא"כ אברהם אבינו לא חיפש את המעלה של מסירת נפש, אלא הי' מסור ונתון לקיים את רצונו של הקב"ה בכל האופנים: אם יוכל לקיים את רצונו של הקב"ה ללא מס"נ, מה טוב, ואם לאו, מוכן הוא למסור את נפשו בשביל קיום רצונו של הקב"ה.

וכך צריך המוהל להיות מוכן למול את התינוק, לפעול כניסת נפשו הקדושה, בכל האופנים: אם זמן המילה חל באמצע השבוע – ימול באמצע השבוע, ללא מס"נ, ואם זמן המילה הוא בשבת – ימסור נפשו לעשות מעשה דחילול שבת וימול בשבת.

אבל אם המוהל עושה את החשבונות שלו, שאם המילה תהי' בזמן הנוח לו, אזי ימול, משא"כ בזמן שאינו נוח לו, כמו בשבת, אזי ידחה את המילה ליום ראשון (ולכל היותר יחפש מישהו אחר שיהי' מוכן למול בשבת) – אינו יכול למול גם ביום ראשון, כי, הגישה של עשיית חשבונות היא היפך תנועת המס"נ, וכשחסרה אצל המוהל תנועת המס"נ אינו יכול לפעול כניסת והתגלות נפש האלקית28, ועז"נ29 "איש הירא ורך הלבב (שחסרה אצלו תנועת המס"נ) עבודתו פסולה"; ורק כשעבודתו היא ללא חשבונות, מתוך תנועה של מסירת נפש, "אַז ער גיט זיך אַוועק אינגאַנצן", ועושה זאת בשמחה30 ("אשר שש לעשות צדק בגילה"29), אזי פועל אצל התינוק כניסת והתגלות נפש האלקית, ויגדל להיות "אַ מסירת נפש איד, און אַ פריילעכער איד".

ה. ויש להוסיף, שע"פ האמור שמצות מילה צריכה להיות מתוך תנועה של מס"נ למול אפילו בשבת, מובן, שמילה בשבת היא (לא באופן שהשבת דחוי' אצל המילה, אלא) באופן שהשבת הותרה אצל המילה31:

ובהקדמה – שבנוגע להכלל בכל התורה כולה שעשה דוחה לא תעשה32 יש שקו"ט אם זה באופן שהלא-תעשה דחוי' או גם הותרה33,


26) סה"מ ה'ש"ת ע' ו. ע' טו. ע' 30. סה"ש תש"ג ע' 94. ועוד.

27) ברכות סא, ב.

28) ראה לקו"ש שבהערה 16.

29) בנוסח "הרחמן" לברית מילה.

30) ראה גם שבת קל, א. מגילה טז, ב.

31) ראה לקו"ש שבהערה 14 ובהערות שם.

32) יבמות ג, סע"ב.

33) ראה שאגת ארי' סי' כט-ל. וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 237, ובהערות 9-38 שם. וש"נ.