67

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בא' משיחותיו1:

אדמו"ר הזקן אמר ש"צריכים לחיות עם הזמן". ולאחרי שחסידים התייגעו קשות להבין פירושה של אימרה זו, נתגלה הפירוש ע"י המהרי"ל, אחיו של רבינו הזקן2, שהכוונה היא "לחיות עם פרשת השבוע".

השבוע של פרשת בראשית הוא בכללותו שבוע שמח ("אַ פריילעכע וואָך"), אף שסוף הפרשה אינו נעים כל כך ("ניט אַזוי געשמאַק"). השבוע של פרשת נח הוא שבוע אפור ועצוב ("אַ קאַלעמוטנע וואָך"), כיון שלומדים בו אודות המבול, דור הפלגה, וכיו"ב. ואילו השבוע של פרשת לך לך הוא השבוע של שמחה אמיתית ("די אמת'ע פריילעכע וואָך"), כיון שבכל יום מימות השבוע חיים עם אברהם אבינו, היהודי הראשון שפתח את הצינור של מסירת נפש3, והנחילו בירושה לכל בנ"י לדורותיהם.

[ולהעיר, שכח המס"נ שהנחיל אברהם אבינו בירושה הוא גם אצל גרים, כיון שגם הם מתייחסים לאברהם אבינו4 ונקראים בני אברהם, כמ"ש הרמב"ם בתשובתו הידועה5 (על יסוד דברי הירושלמי6) שגם גרים יכולים לומר "לאבותינו", כיון שאברהם אבינו הוא אב לכל הגרים. ולכן נדרש גם מהם קיום התומ"צ בכל התוקף, שקשור עם מסירת נפש7].

ע"כ תוכן השיחה בנוגע לעניננו.

ב. עפ"ז יש לומר שהשבוע שלאחרי פרשת לך לך הוא בודאי שבוע שמח, כיון שבו מדובר אודות מעמדו ומצבו של אברהם אבינו לאחרי המילה, שעי"ז נעשה אצלו עילוי שבאין-ערוך:

1) סה"ש תש"ב ס"ע 29 ואילך (נעתק ב"היום יום" ב-ג חשון).

2) נודע בשם מהרי"ל מיאַנאָוויטש, בעל המחבר ספר שארית יהודה. ראה אודותיו בספר שארית יהודה (הוצאת קה"ת ברוקלין תשי"ז) בסופו.

3) סה"מ תרע"ח ע' רפג. תרפ"ח ע' קב. וראה לקו"ש ח"כ ס"ע 74 ואילך. וש"נ.

4) משא"כ ליצחק וליעקב – מתייחסים רק בנ"י שנולדו מהם.

5) נדפסה ברמב"ם הוצאת שולזינגער (נ.י. תש"ז) בהוספות לח"א סי"ט. תשובות הרמב"ם (ירושלים תש"כ) כרך ב סרצ"ג.

6) ביכורים פ"א ה"ד.

7) תניא ספכ"ה.