166

– לאחר תפלת מנחה –

בלתי מוגה

א. "סיום" – קשור עם ענין של שמחה, ובנדו"ד – ה"סיום" דאמירת קדיש במשך י"א חודש להסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ1.

ויש לבאר תוכן הענין דסיום אמירת הקדיש – בהקדם הסיפור אודות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע2, שהוסיף יום אחד באמירת קדיש די"א חודש, ואח"כ הצטער והתחרט על זה, שמזה מובן גודל הדיוק בסיום אמירת הקדיש (שלא להוסיף אפילו יום אחד).

ולכאורה דרוש ביאור והסבר:

הטעם שמפסיקים לומר קדיש לאחר י"א חודש, הוא, לפי שאמירת הקדיש היא בשביל לסייע לנשמה בהדין ומשפט ולהקל העונש כו', וכיון ש"משפט רשע י"ב חודש", אומרים קדיש רק י"א חודש, "שלא יעשו אביהם ואמם רשעים"3, היינו, שאמירת קדיש י"ב חודש היא זלזול עבור הנפטר שמחשיבים אותו לרשע. אבל, "מי שיודע באביו ואמו שהיו רשעים מאותם שנידונים י"ב חודש, ראוי ומחוייב שיאמר קדיש י"ב חודש"4.

ולכאורה, כיון ש"מדה טובה מרובה ממדת פורענות"5, הרי, כשם שיש שינוי בדין אמירת קדיש ב"מי שיודע . . שהיו רשעים כו'", הי' צ"ל שינוי בדין אמירת קדיש גם כשיודעים שהנפטר הוא צדיק, ולא שייך אצלו משפט עונש ח"ו – שלא יאמרו קדיש בכלל?

וההסברה בזה – ע"פ המבואר בכתבי האריז"ל6 שאמירת הקדיש היא (לא רק בשביל להקל הדין ומשפט והעונש, אלא גם) בשביל עליית הנשמה מדרגא לדרגא בגן עדן גופא, ולכן אומרים קדיש גם בשבת, שאז לא שייך הטעם להקל הדין ומשפט והעונש כיון שבשבת אין דין ומשפט

1) ראה גם שיחת ש"פ ויגש ס"ט ואילך (לעיל ע' 159 ואילך).

2) ראה גם מכתב ט' טבת שנה זו (אגרות-קודש ח"ד ע' קז) בהערות.

3) רמ"א יו"ד סו"ס שעו.

4) פתחי תשובה שם. וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 175. וש"נ.

5) יומא עו, א. וש"נ.

6) שער הכוונות ענין הקדיש. פע"ח שער הקדשים ס"פ בהגהה. סידור האריז"ל קודם עלינו. הובא בשיורי ברכה יו"ד שם.