176

בלתי מוגה

א. התחלת פרשתנו היא בהמשך לפרשה שלפנ"ז (פרשת שמות), שסיומה1 בקושיית משה רבינו להקב"ה: "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני"2, ובהמשך לזה באה תשובתו של הקב"ה למשה בהתחלת פרשתנו3: "וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו' לכן אמור לבני ישראל אני הוי' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' ולקחתי אתכם לי לעם וגו' וידעתם כי אני הוי'".

ומבואר בתורה-אור4 שבמתן-תורה נתגלה שם הוי' (שלא נתגלה להאבות), ובכדי שיוכל להיות גילוי זה – "וידעתם כי אני הוי'" – הוצרכה להיות ההכנה דגלות מצרים, "הרעות לעם הזה".

ומסיים שם5, שזהו גם הטעם לאריכות גלות האחרון – שזוהי ההכנה להגילויים דלעתיד לבוא6.

ב. והנה, כל ענין בתורה הוא אמיתי ונצחי. ומזה מובן, שקושיא בתורה, אף שיש עלי' תירוץ, מ"מ, נשאר מקום להקושיא.

– וכפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם בהתוועדות של חג השבועות7, אודות הקושיא שבתורת חסידות8, למה לא קבעו שמחת-תורה בחג השבועות, "זמן מתן תורתנו", שכיון שקושיא זו נכתבה בתורה, הרי, הגם שיש על זה תירוץ, מ"מ, יש עדיין נתינת מקום לומר ששמח"ת יהי' בחג השבועות. –

וכמו"כ בנדו"ד: כיון שהקושיא "למה הרעות גו'" כתובה בתורה,

1) מכאן עד סוף ס"ז הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ס"ע 115 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ה, כב.

3) ו, ב-ז.

4) פרשתנו נו, סע"א ואילך.

5) שם, ד. וראה גם שם ר"פ שמות (מט, א).

6) שאז יהי' גילוי פנימיות התורה, טעמי תורה (מהנחה בלתי מוגה).

7) סה"ש תש"ב ריש ע' 125.

8) ראה סה"מ תרפ"ט ע' 56; תרצ"ו ע' 41. וש"נ.