192

כותב כ"ק מו"ח אדמו"ר1, במאמרו ליום הסתלקותו, יו"ד שבט השי"ת: באתי לגני אחותי כלה2, ואיתא במד"ר (במקומו3) לגן אין כתיב כאן אלא לגני, לגנוני, למקום שהי' עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה. עכ"ל. ולהבין דיוק הלשון עיקר שכינה, הנה בפי' שכינה מבאר כ"ק אדמו"ר הזקןא) שנק' שכינה ע"ש ששוכנת ומתלבשת, מלשון ושכנתי בתוכם4, שהוא ראשית התגלות אוא"ס. והנה ממה שכותב5 שראשית התגלות אוא"ס נק' בשם שכינה, מובן מזה שענין שכינה הוא למעלה מעלה מאצי' ג"כ, גם בבחי' האור שלפני הצמצום, שהרי ראשית ההתגלות הוא באור א"ס שלפני הצמצום, וכמוש"כ כ"ק אדמו"ר האמצעיב) כי הארת הקו וחוט לגבי עצמיות אוא"ס נק' בשם שכינה. כי ענין שכינה הוא בכל מקום לפי ענינו. לגבי אצי' הנה המל' נק' בשם שכינה. וגם בזה מה שמל' דאצי' נק' שכינה מבאר כ"ק אדמו"ר הצ"צג) שזהו דוקא כמו שנעשית בחי' עתיק לעולם הבריאה, אבל בהיותה באצי' היא מיוחדת עמהם (עם הספירות דאצי') ולא שייך לשון שכינה. ומ"מ אי"ז סותר למ"ש לעיל שהקו נק' בשם שכינה, כי שכינה שנאמר בדרז"ל היינו מל' דאצי', ואף גם זאת רק כשנעשית בחי' עתיק לבריאה דוקא, אבל בשרשה, היינו כמו שהוא לגבי אוא"ס, הנה גם הקו נק' בשם

1) רד"ה באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ ה'שי"ת ע' 111).

2) שה"ש ה, א.

3) שהש"ר עה"פ.

א) בתניא פמ"א ופנ"ב.

4) תרומה כה, ח.

5) בתניא פנ"ב שם.

ב) בביאור ע"פ הוי' לי בעוזרי (הובא בד"ה וככה הגדול [תרל"ז] פכ"ז) נדפס באוה"ת האזינו ע' א'תתכה<6>.

ג) בלקו"ת שה"ש ביאור דשחורה אני רפ"ב [ח, ב].