231

(הנחה בלתי מוגה)

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי גו'1, וידוע הדיוק2, דלפניהם הוא לשון רבים, ואח"כ כתיב כי תקנה, בלשון יחיד. ומבואר בזה3, דכי תקנה קאי (לא על תיבת לפניהם, אלא) על מ"ש אשר תשים, דהיינו משה רבינו, ועליו נאמר כי תקנה עבד עברי, משום שהוא הממשיך דעת בנשמות ישראל.

ב) וביאור הענין בקצרה, דהנה כתיב4 וזרעתי את בית ישראל גו' זרע אדם וזרע בהמה, דכללות נשמות ישראל נחלקו לשני סוגים, זרע אדם וזרע בהמה. זרע אדם הם נשמות דאצילות שגם בדורות הראשונים היו מועטים, וזרע בהמה הם הנשמות דבי"ע, אשר כמעט כל הנשמות בדורותינו אלה הם זרע בהמה5, שנקראו כן משום שאין בהם דעת. וענינו של משה רבינו הוא להמשיך דעת בנשמות שבבחינת זרע בהמה. כי משה הוא משבעת הרועים6 הממשיכים חיות ואלקות לכללות נשמות ישראל שלכן נקראים בשם רועים, ומשה הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בהם בחינת הדעת, להיותו במדריגת דעת עליון7.

ג) ולהבין זה בפרטיות יותר, מהו ההכרח בענין הדעת דוקא8, עם היותו א' מג' המוחין, והוא האחרון שבהם. הנה מעלת הדעת היא שעל ידו דוקא נעשית הולדת המדות. וכמבואר בתניא9, שאם לא יקשר האדם את דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק כו', הרי אף שיש בו ענין החכמה והבינה בגדולת ה', מ"מ, לא יוליד בנפשו יראה ואהבה

1) ריש פרשתנו.

2) תו"א ריש פרשתנו (עד, ג). תו"ח שם תט, א. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' רמז ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות דין עבד עברי פ"א (דרמ"צ פ, א). ועוד.

3) בכל הבא לקמן – ראה דרושים שבהערה הקודמת.

4) ירמי' לא, כו.

5) תו"א שם. "והוא מיוסד על מש"כ בזהר ח"ב ר"פ משפטים (צד, סע"ב). ראה רמ"ז שם". תורת מנחם – התוועדויות ח"ז ע' 305. סה"מ מלוקט ח"א ע' לז. עיי"ש וש"נ.

6) סוכה נב, ב.

7) תניא רפמ"ב.

8) בכ"ז – ראה סה"מ עת"ר ס"ע קיד ואילך.

9) פ"ג. וראה גם פמ"ב.