249

בלתי מוגה

א. בפרשת תרומה – בהמשך לעלי' לתורה ("אויפרופעניש") שהיתה בשבת פרשת תרומה – נאמר "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה גו' זהב וכסף ונחושת וגו' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"1, היינו, שנצטוו ליקח דברים גשמיים ולעשות מהם מקדש שאודותיו מבטיח הקב"ה להשרות בו שכינתו, "ושכנתי בתוכם".

וכשם שהדברים אמורים בנוגע להמשכן ומקדש, כן הוא גם בנוגע לבתי-כנסיות ובתי מדרשות, שהם "מקדש מעט"2.

וכן הוא גם בנוגע להמקדש הפרטי שבכאו"א מישראל – כמרומז בדיוק הלשון "ושכנתי בתוכם", "בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו"א"3 – שכאשר בונה בית בישראל, בנין עדי עד, צריך ליקח דברים גשמיים ולעשות מהם מקדש לה'.

ב. ויש לומר, שהנתינת-כח לעשות מהדברים הגשמיים מקדש לה' מרומזת במש"נ "ויקחו לי תרומה":

ובהקדם המבואר בתניא4 "מ"ש בזה"ק5 ע"פ ויקחו לי תרומה, דלי כלומר אותי, והל"ל ותרומה, אלא משום דכולא חד", היינו, שה"תרומה" היא חד עם הקב"ה ("לי").

ומזה מובן, שאף שה"זהב וכסף ונחושת" ושאר הדברים (י"ג או ט"ו6) שנימנו בכתוב הם דברים גשמיים, הרי האמת היא שמצד עצמם הם "כולא חד" עם הקב"ה, כיון ש"עיקר שכינה בתחתונים היתה"7, ולכן, יכולים לעשות מהם מקדש לה', כיון שצריכים רק לגלות את מציאותם האמיתית, מן ההעלם אל הגילוי בלבד.

אלא שענין זה הוא בכחם של בנ"י דוקא – "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה":

1) כה, ב-ח.

2) יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.

3) ראה אלשיך עה"פ. של"ה סט, א. ועוד.

4) פרק מז.

5) ח"ב קמ, ב.

6) נסמן בלקו"ש חכ"א ע' 153.

7) שהש"ר רפ"ה. וראה רד"ה באתי לגני ה'שי"ת (סה"מ תש"י ע' 111).