254

בלתי מוגה

א. מישהו שאל אצלי קושיא בתניא:

בהתחלת ספר התניא כותב רבינו הזקן ש"אפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע, כדאיתא בפ"ב דיבמות1 ובפ"ק דנדה2 . . וכ"ש וק"ו במבטל איזו מ"ע שאפשר לו לקיימה".

ומקשה: לשם מה זקוק רבינו הזקן ללמוד בק"ו שהמבטל מ"ע נקרא רשע – הרי מפורש בגמרא3 "האי עשה ה"ד אי לא עביד תשובה זבח רשעים תועבה"4?

– מהי הסיבה שחסידים שלומדים תניא אינם תופסים ("כאַפּן זיך גאָרניט") קושיות כאלה?!

*

ב. בענין עניית אמן – יש לחקור בב' אופנים: (א) עניית אמן הו"ע של חיוב – בתור השלמה להברכה. (ב) עניית אמן עיקרה ענין של שלילה – שלילת העדר עניית אמן, שלא יראה כמו שאינו מסכים ושולל ח"ו את הברכה.

[א' רצה להוכיח מעניית אמן בשבועה שהו"ע של חיוב, ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבשבועה לא שייך הענין דשלילה, כי, כשאינו עונה אמן אין לו שייכות כלל להשבועה].

לכאורה יש להביא ראי' שעניית אמן הו"ע של חיוב:

ובהקדם – שהנפק"מ בין ב' האופנים, היא, לכאורה, בהעומד בתפלה במקום שאסור להפסיק לעניית אמן: אם עניית אמן הו"ע חיובי, הרי במקום שאסור להפסיק בטל החיוב. אבל אם עניית אמן הו"ע שלילי, שלא יתפרש כמו שאינו מסכים להברכה – אינו יכול שלא לענות אמן

1) כ, א.

2) יב, א.

3) שבועות יב, ב. זבחים ז, ב.

4) המענה לשאלה זו השיב כ"ק אדמו"ר שליט"א במכתב שכתב ביום זה (ט"ז אד"ר) – נדפס באגרות-קודש ח"ד ס"ע קפ ואילך (המו"ל).