259

(הנחה בלתי מוגה)

כי1 תשא את ראש בני ישראל2, וצריך להבין3, דהול"ל כי תפקוד את בני ישראל, ומהו דיוק הלשון כי תשא, וגם כי תשא את ראש דוקא. והנה, רש"י פירש כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגלת (כדי שלא יהי' בהם נגף), אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם, דלפי פירוש זה, הנה הענין דכי תשא אינו מצוה כי אם דבר הרשות. ובמדרש4 איתא שאמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל כו' (ואופן המנין יהי' ע"י מחצית השקל כדי שלא יהי' בהם נגף), היינו שזוהי מצוה. אך גם לפי המדרש, הרי זו מצוה זמנית, ולא ציווי לדורות, ואדרבה, וכמאמר יואב יוסף ה' אלקיך אל העם כהם וכהם גו'5, שהשתמט ממנין בני ישראל. עוד יש כמה ענינים הנלמדים מפרשה זו, דכתיב6 ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אוהל מועד, הן אדנים שנעשו בו7, והיינו, שאף שנתינת מחצית השקל עבור האדנים לא הי' אלא פעם אחת, שהו"ע זמני, מ"מ, נעשה מזה ענין תמידי, שהרי המשכן קיים לעד ולעולמי עולמים8. ועוד למדים מפרשה זו (ומוכח ג"כ מדה"ב כד, ט9) מצות מחצית השקל לדורות10, חיוב תמידי בכל שנה ושנה לתת מחצית השקל ללשכת המקדש, ומשם היו מקריבים קרבנות הציבור וכו', וכמפורש במשנה שקלים11. אמנם, בהענין דמחצית השקל לדורות החיוב הוא רק נתינת מחצית השקל, ובזה אינו נוגע כלל מנין בנ"י לידע סכומם, ומשמע בכ"מ דגם לא מנו אותם. וא"כ יקשה, דמשטחיות לשון הפרשה משמע

1) על רשימת ההנחה שבארכיון ספריית אגודת חסידי חב"ד – תיקן כ"ק אדמו"ר שליט"א כמה תיקונים בכתי"ק. כן שולבו כמה ענינים מהמאמר בכתי"ק דלעיל ע' 257 ואילך (המו"ל).

2) תשא ל, יב.

3) רד"ה כי תשא תרנ"ח (סה"מ תרנ"ח ע' קמו). תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ע' תתצג). ועוד.

4) יל"ש ר"פ תשא.

5) ראה שמואל-ב כד, ג ואילך. וראה גם תורה שלימה חכ"א מילואים ס"א.

6) תשא ל, טז.

7) פרש"י שם.

8) ראה סוטה ט, סע"א. ועוד.

9) ראה ירושלמי שקלים פ"א ה"א. רמב"ן ר"פ תשא.

10) מקומות שבהערה הקודמת. רמב"ם הל' שקלים רפ"א. ועוד.

11) פ"ד מ"א. וראה רמב"ם הל' שקלים פ"ד ה"א. ועוד.