267

בלתי מוגה

א. בנוגע לפרשת שקלים – מצינו מדרש תמוה ("אַ מאָדנער מדרש")1:

"בפרשת שקלים אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע, משאני מת אין אני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאילו את עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין, ממה שקראו בענין, וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש2, שא את ראש לא נאמר, אלא כי תשא".

כלומר, כיון שלא נאמר "שא את ראש" בלשון ציווי, אלא "תשא את ראש" בלשון עתיד, ה"ז רומז גם על הנשיאת ראש שתהי' בעתיד, בכל שנה ושנה, ע"י משה, אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא3.

ולכאורה תמוה4: מהו הטעם שדוקא בפרשת שקלים שאל משה להקב"ה מה יהי' בדורות הבאים ("משאני מת"), דלא כבכל הפרשיות שלפנ"ז שלא שאל מה יהי' בדורות הבאים?

ב. ויובן בהקדם ביאור תוכן הענין דמצות מחצית השקל – "ונתנו איש כפר נפשו גו' זה יתנו גו' מחצית השקל גו' העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"5:

על הפסוק "זה יתנו" – אמרו חז"ל6: "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה . . והראהו למשה ואמר לו זה יתנו, כזה יתנו". ובטעם הדבר שהוצרך הקב"ה להראות למשה מטבע של אש – מבואר בתוספות7 ש"תמה (משה) על הדבר, מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו".

ולכאורה אינו מובן8: איך נתיישבה תמיהתו של משה ("מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו") עי"ז שהראה לו הקב"ה "מטבע של אש"?

1) תנחומא תשא ג (בסופו).

2) ר"פ תשא.

3) תקו"ז תס"ט (קיב, רע"א. קיד, רע"א).

4) ראה גם ענף יוסף לתנחומא שם. סד"ה כי תשא (לעיל ע' 266).

5) תשא ל, יב-טו.

6) ירושלמי שקלים פ"א ה"ד. תנחומא תשא ט. נשא יא. במדב"ר פי"ב, ג. פרש"י עה"פ (נת' בלקו"ש חט"ז ע' 381 ואילך).

7) ד"ה זאת – חולין מב, סע"א.

8) ראה גם לקו"ש ח"א ע' 178 ואילך. ח"ג ע' 923 ואילך.