11

ענין מיוחד ישנו בקיום מצות סוכה, והיא הידיעה, דכיון דכתיב למען ידעו וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה, שצוונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים1.

וכבר נתבאר בכמה מקומות2 אשר עיקר הדעת אינה הידיעה לבדה מפי סופרים ומפי ספרים אלא העיקר הוא להעמיק דעתו ולתקוע מחשבתו בחוזק ואומץ הלב והמוח עד שתהא מחשבתו מקושרת בזה בקשר אמיץ וחזק.

והידיעה היא אשר בסוכות הושבתי ואשר הי' זה בהוציאי אותם מארץ מצרים3.

והנה בכל יום ויום בבוקר ובערב חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא עת יציאת מצרים והיא יציאת נפש האלקית ממאסר הגוף כו' ע"י עסק התורה והמצות בכלל ובפרט בקבלת מלכות שמים4.

ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ5:

"ראשית דבר הוא היציאה ממצרים וגבולים, שבכללות העבודה הם דרכי החיים הכללים שהאדם מתכנן לעצמו תכניות באופן ארחות חייו, במצרים וגבולים הנוצרים אצלו לפי מעמדו ומצבו, כלומר כפי שהוא רוצה להעמיד עצמו בחיים. כו'.

הרי, ראשית דבר, מן ההכרח שתהי' יציאת מצרים, לצאת מכל המצרים וגבולים. כלומר, שאיזה תכניות שהוא מתכנן לעצמו, מוכרח

1) ב"ח לטור או"ח ר"ס תרכ"ה. מג"א שם. והובאו בשו"ע רבינו הזקן. – בב"ח שם כותב שבדוגמת זה הן ג"כ מצות ציצית ותפלין. אבל – בהם נאמר רק זכרון, משא"כ בסוכה שכתבה תורה למען ידעו. ובדרז"ל (סוכה ב, א) עד עשרים אמה אדם יודע כו'.

2) ראה תניא פמ"ב. תו"א ר"פ משפטים. תו"ח שם. ובארוכה בהמשך ר"ה עת"ר ד"ה ואני נתתי ואילך.

3) כי הוי לי' לומר בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר, ולמה תלה זה ביציאת מצרים (ב"י או"ח סתרכ"ה).

4) תניא פמ"ז. תו"א פ' וארא ד"ה לכן אמור. ובכ"מ.

5) שיחת שמע"צ תרצ"ג (קונטרס כא [לקו"ד ח"ד תשסז, א ואילך – להלן בתרגום מאידית]).

נדפסה בסה"מ תשי"א ע' 46. לקו"ש חי"ד ע' 440. אגרות-קודש כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ד אגרת תשפ.