329

העולמות הוא בבחינת רצוא ושוב, וחיות זה הוא בכל העולמות, מראש כל דרגין עד סוף כל דרגין, ובכללם גם המלאכים שנקראו חיות הקודש, וכיון שכל פועל יפעול פעולתו כמוהו, הנה החיות האלקי שמחי' אותם פועל בהם שיהיו בבחי' רצוא ושוב. וגם הנבראים שלמטה שנראים ליש ודבר נפרד בפ"ע יש בהם ג"כ ענין רצוא ושוב, שזהו ענין דפיקו דליבא10. אך יש הפרש בין הנבראים שלמטה לחיות הקודש, שחיות הקודש (וכן כל הנבראים העליונים) שמרגישים את החיות האלקי ובמילא גם את הרצוא ושוב שבו, הנה אצלם הרצוא ושוב הוא בגילוי, משא"כ הנבראים שלמטה שאינם מרגישים את החיות האלקי, הנה ענין הרצוא ושוב הוא בהעלם אצלם. והיינו, שבענינים שאינם תלויים בבחירתם, כמו דופק הלב, הרי ישנו אצלם ג"כ ענין רצוא ושוב, אבל בענינים התלויים בעבודתם אין אצלם (בגלוי) הענין דרצוא ושוב.

ג) וביאור הענין הוא, דהנה ידוע שהאור והחיות המחי' עולמות ונבראים הוא בבחינת הארה בלבד, וכמ"ש11 מלכותך מלכות כל עולמים, דענין המלכות הוא הארה בעלמא, דמלך שמו נקרא עליהם12, וכמו שהשם הוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמו כלל, כך הוא ענין החיות האלקי שמחי' את העולמות. והנה, ההארה הזאת שנמשכת בעולמות, מאחר שהיא הארה בלבד בהכרח יש לה שרש ומקור שממנו היא נמשכת, ובהיותה כלולה במקורה ה"ה באופן נעלה יותר, לכן הנה הארה זו היא בבחינת רצוא לעלות ולהכלל בשרשה ומקורה. ולאחר הרצוא ישנו ענין השוב, והיינו לפי שהכוונה העליונה היא שיהי' גילוי האור למטה להאיר בעולמות, ולכן היא בבחינת שוב. ונמצא שאותה הסיבה שגרמה לתנועה דרצוא, דהיינו הרגש מקורו, היא הגורמת לשוב, שהרי המקור רוצה שהאור יאיר למטה. ומה שיש נבראים שאינם בבחינת רצוא ושוב, הרי זה מפני שאין אצלם הרגש המקור ודביקות במקור. וכן הוא גם בנשמות, דהגם שידוע13 שנשמות הם מה שאלקות נעשה נברא, מ"מ, ה"ה בגדר נברא, ולכן אינם תמיד בתנועה דרצוא ושוב, ועוד זאת, דלפעמים הנשמות הם בתנועה דעבודת ה' ולפעמים אינם בתנועה זו. וטעם הדבר, כי, משנת"ל שהחיות הוא בבחי' רצוא ושוב להיותו בבחי'

10) תקו"ז תס"ט (קה, א). וראה לקו"ת פקודי ה, ד. ז, ד ואילך. ובכ"מ.

11) תהלים קמה, יג.

12) ע"פ פיוט אדון עולם.

13) ראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי קיד, ד ואילך. ולאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' תקמו ואילך.