352

א. "ת"ר . . שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניא . . שלשה דברי בורות. אשתו של לוט מהו שתטמא, אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא (נדה ע, ב). בן שונמית מהו שיטמא, אמר להן מת מטמא ואין חי מטמא. מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין, אמר להן לכשיחיו נחכם להם איכא דאמרי לכשיבוא משה רבינו עמהם".

והנה, על השאלה "מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה" – איתא בתוס'1, דבן השונמית פשיטא לי' דאין צריך הזאה, והשאלה היא רק במתים, משום שנאמר2 "וזרקתי עליכם". ועדיין צריך להבין טעם וסברת החילוק בין מתים לעתיד לבוא לבן השונמית.

כן צריך להבין הקושיא שהובאה בשם ראשונים3מפני מה שאלו בנוגע לבן השונמית, ולא בנוגע לבן הצרפית, אף דבן הצרפית שהחי' אליהו קדם לבן השונמית שהחי' אלישע.

גם צריך להבין: אחר המענה הא' (על השאלה הא', "אשתו של לוט מהו שתטמא") דמת דוקא מטמאלמה שאלו אבן השונמית, הרי יודעים כבר שרק מת מטמא, ובמילא מובן שבן השונמית שאינו מת אינו מטמא.

ועוד כמה דיוקים.

ב. ויש לפרש בכל זה – ובהקדמה:

לטומאת המתצריך להיות ב' תנאים:

א) סילוק הנשמה, וכדאיתא במשנה פ"ק דאהלות4: המת

1) ד"ה מתים: "ואם תאמר אמאי לא בעי הך בעיא על בן השונמית דאיירי בי', וי"ל שמא משום דכתיב קרא לעתיד לבא וזרקתי עליכם מים טהורים, ומספקא לי' אי הך זריקה הויא שלישי ושביעי אי לא, אבל בן השונמית פשיטא לי' דלא בעי הזאה".

2) יחזקאל לו, כה.

3) ראה בהנסמן בלקו"ש הנ"ל ע' 241 הערה 20.

4) מ"ו.