35

בלתי מוגה

א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א פנה לתלמידי התמימים ההולכים לערוך הקפות בכו"כ בתי-כנסיות, ואמר:]

אע"פ שדרכו של אדם שבבואו למקום זר אינו מרגיש בתוקף כל כך כמו במקום מגורו – הרי, אצל בנ"י אין הדבר כן, כפי שרואים שגם לאחרי חורבן ביהמ"ק ש"גלינו מארצנו", עומדים בנ"י בכל התוקף על קיום התומ"צ מתוך מס"נ1.

ומזה מובן גם בנוגע להליכה לבתי-כנסיות:

אע"פ שהולכים למקום זר, מבלי לדעת לאיזה סוג בית-כנסת יכנסו, ואיזה סוג יהודים יפגשו שם, אין לחשוש שמא יתפעלו ויושפעו מהם ולא יצליחו להשפיע עליהם, שכן, אצל בנ"י, בכל מקום שבאים אליו, עומדים בכל התוקף כמו במקומם הם, ובנדו"ד, שבאים להבתי-כנסיות בכל התוקף כמו שנמצאים בד' אמותיו של הרבי, ובכח זה משפיעים עליהם ומקרבים אותם אל הרבי.

ב. ובענין זה יש לימוד והוראה ונתינת-כח מקריאת פרשת ברכה שנים מקרא ואחד תרגום בערב שמחת תורה2 (בחוץ לארץ בשמיני עצרת, ובארץ ישראל בהושענא רבה):

בהתחלת הפרשה נאמר "וזאת הברכה אשר ברך משה גו' לפני מותו".

– האמת היא ש"משה לא מת"3, ו"מה להלן עומד ומשמש במרום אף כאן עומד ומשמש במרום"4, ולא רק "במרום", אלא גם כאן למטה, ומ"ש "לפני מותו", פירושו, לפני שהיתה נתינת-מקום להקס"ד שמשה מת ח"ו.

1) להעיר מהשקו"ט בין סבי דבי אתונא לריב"ח בשייכות לענין זה (ראה בכורות ח, ב ובחדא"ג מהרש"א שם).

2) "היום יום" כא תשרי, הושענא רבה. ובכ"מ.

3) סוטה יג, סע"ב. זח"א לז, סע"ב.

4) סוטה שם (לגירסת הרמב"ם בהקדמתו לפיהמ"ש (ד"ה כי כל מצוה)). וראה זח"א קלג, רע"א.