111

צדיקים, שהרי אפילו צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, בהיותו למטה בגוף אינו כמו שהי' למעלה, כיון שהגוף אינו יכול לסבול121, ובכללות היינו שיש אצלו ענין של ישות, "יש מי שהוא אוהב"122 – שזהו היפך הדעה האמיתית, שלמעלה יש ולמטה אין.

וענין הישות הוא עון המבדיל, שנעשה כותל המפסיק. ועל זה ישנו הענין ד"קול דודי דופק פתחי לי", שתהי' היציאה מהישות.

לז. עפ"ז יובן גם הסיפור הידוע123, שכ"ק מו"ח אדמו"ר נכנס פעם לאביו כ"ק אדנ"ע במוצאי יוהכ"פ, ושאלו: ומה עתה? והשיב לו: "איצטער דאַרף מען ערשט תשובה טאָן" (עתה ביחוד צריך לעשות תשובה).

והגע עצמך: מדובר אודות רבי, נשיא בישראל, כפי שהשלים את כללות העבודה דעשי"ת עד לנעילה דיוהכ"פ, ואעפ"כ אומרים שזה עתה צריכים לשוב בתשובה!...

וההסברה בזה – ע"פ האמור:

התשובה דעשי"ת היא על ענינים של פועל ממש, ועד"ז גם בצדיקים – בדקות דדקות; ואח"כ באה התשובה שלאחרי יוהכ"פ, ובפרט התשובה דשמח"ת, שענינה הוא לפעול שיהי' "ישר יחזו פנימו", למטה כמו למעלה.

דהנה, אפילו צדיק גמור עובד ה' ביראה ואהבה רבה בתענוגים, כאשר מתבונן במעמדו ומצבו ומגיע למסקנא שאין לו על מה לשוב בתשובה, להיותו צדיק גמור שכל עניניו הם בשלימות – הרי על זה גופא צריך לשוב בתשובה, כי, זה גופא שנרגש אצלו מעמד ומצב של שלימות הו"ע של העלם והסתר על אלקות, שהרי אין שלם אלא הקב"ה, וא"כ, כל זמן שהוא "מציאות", ישנו כותל המפסיק, ואין הקב"ה שורה אלא במאנין תבירין דוקא124.

ולכן, ככל שתגדל מעלתו, צריך לשוב בתשובה ולהיות בתנועה של לב נשבר ("צובראָכנקייט"), שעי"ז נעשה כלי לאלקות.

לח. וזהו "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי" – שהקב"ה דופק על הדלת ומבקש מהנשמה (שהיא "אחותי רעיתי יונתי


121) ראה תניא פל"ז (מח, סע"א ואילך).

122) תו"א ויקהל (בהוספות) קיד, ד. ובכ"מ.

123) ראה סה"ש תרפ"ט ריש ע' 25. וש"נ. וראה גם תו"מ חי"ח ע' 184.

124) זח"ב ריח, א. ועוד.