210

וישלח: "וישלח יעקב מלאכים גו' אל עשו", וצוה להם להודיעו "ויהי לי שור וחמור גו'"26, ואיתא במדרש27: "חמור זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".

והענין בזה:

רבינו הזקן, בעל השמחה, מבאר בתורה אור28, שיעקב שלח להודיע לעשו, שלאחרי עבודתו עשרים שנה בבית לבן, השלים את עבודתו בשלימות, ומצדו יכול להיות כבר "ויבוא יעקב שלם"29, יחד עם כללות העולם, באופן שיתוקן חטא עץ הדעת להיות כמו שהי' קודם החטא, ובהוספה על זה.

וזהו שאמר יעקב "ויהי לי . . חמור" – שמצדו ישנו כבר הענין ד"עני ורוכב על חמור"; אצלו יש כבר משיח!

אלא שלאח"ז הנה "וישובו המלאכים אל יעקב לאמר וגו'"30, כפי שממשיך רבינו הזקן לבאר, שהן אמת שיעקב מצדו השלים את כל עניניו, אבל עשו, עדיין "הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו"30 לעשות מלחמה, היינו, שעבודתו של יעקב לא פעלה עדיין שבירת ("עס האָט נאָך ניט דורכגעבראָכן") חומר (חומריות וגסות) העולם, שמשיח יוכל כבר לבוא למטה מעשרה טפחים.

ו. ואינו מובן31: למה רמז יעקב את הגאולה העתידה בהענין ד"חמור" דוקא?

הרי איתא בגמרא32: "כתיב33 וארו עם ענני שמיא גו', וכתיב עני ורוכב על חמור34 – זכו, עם ענני שמיא, לא זכו, עני ורוכב על חמור".

ועפ"ז קשה יותר: ענין זה שיעקב הי' מוכן לגאולה העתידה, הי' מצד שלימות עבודתו – "זכו", וא"כ, למה רמז את משיח (לא בענין של "ענן", אלא) בענין ד"רוכב על חמור" דוקא?


26) לב, ד-ו.

27) ב"ר פע"ה, ו.

28) ר"פ וישלח.

29) שם לג, יח.

30) שם לב, ז.

31) מכאן עד סוף סי"ב (מלבד סי"א) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"א ע' 70 ואילך. במהדורא

זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, ועוד כמה פרטים מהנחה בלתי מוגה (ע"פ סרט-הקלטה).

32) סנהדרין צח, א.

33) דניאל ז, יג.

34) שהרי זה שני הפכים – כפירוש רש"י (סנהדרין שם) ש"עם ענני שמיא כבר איניש אתי", היינו, "במהירות", וא"כ, אין זה יכול להיות באופן ד"עני ורוכב על חמור", "כעני הבא על חמורו בעצלות" (מהנחה בלתי מוגה).