211

ז. בפרקי דרבי אליעזר35 איתא שהחמור שנאמר במשיח "עני ורוכב על חמור", הוא החמור שנאמר במשה רבינו, "וירכיבם על החמור"36, והוא החמור שנאמר באברהם אבינו, "ויחבוש את חמורו"37.

והיינו38, שאברהם, משה ומשיח מהווים המשך של אותו ענין:

אברהם – התחיל "שני אלפים תורה"39,

משה רבינו – קיבל את התורה מסיני ומסרה לכל ישראל40,

[ואף שהפסוק "וירכיבם על החמור" נאמר לפני מתן-תורה, מ"מ, נאמר זה בענין יציאת מצרים שהוא הכנה למתן-תורה, כמ"ש41 "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה"],

והתכלית דמתן-תורה תתגלה ע"י מלך המשיח.

ח. ואעפ"כ ישנו חילוק בין השימוש של אברהם בהחמור, והשימוש של משה, ועד להשימוש דמשיח:

באברהם נאמר רק שהשתמש בהחמור עבור העצים והמאכלת42; הוא בעצמו עם הנערים הלכו רגלי, ורק את העצים והמאכלת – ענינים המסייעים להאדם – הניח על החמור.

במשה רבינו נאמר "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור" – אשתו ובניו קרובים הרבה יותר לאדם מאשר עצים ומאכלת, שהרי אשתו היא "עזר43 כנגדו"44, "כגופו דמיא"45, ו"ברא כרעא דאבוה"46, והרי ירך הוא חלק התחתון שבאדם עצמו.

ובמשיח נאמר "עני ורוכב על חמור", היינו, שמשיח עצמו יהי' רוכב על חמור.


35) פל"א.

36) שמות ד, כ.

37) וירא כב, ג.

38) בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חל"א ע' 19 ואילך (גם משיחה זו).

39) ע"ז ט, א. וראה לקו"ת להאריז"ל ר"פ לך. ד"ה וה' ברך את אברהם – להצ"צ – נדפס בחידושיו על מס' ב"ב (אוה"ת חיי שרה קכו, א).

40) אבות רפ"א.

41) שמות ג, יב.

42) שלכן, כאשר אברהם אמר לשני נעריו "שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה גו'", אזי "ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו . . את המאכלת" (וירא כב, ה-ו), כיון שעד עתה היו העצים והמאכלת מונחים ע"ג החמור (מהנחה בלתי מוגה).

43) בראשית ב, יח.

44) כדאיתא בגמרא (יבמות סג, א) "אדם מביא חיטין חיטין כוסס (בתמי')", אלא הוא זקוק ל"עזר כנגדו", האשה, שהיא עושה מהחטים מאכל אדם (מהנחה בלתי מוגה).

45) ברכות כד, א. וש"נ.

46) ראה עירובין ע, ריש ע"ב. יבמות ג, א (בתוד"ה מקמי). כתובות צב, א (בפרש"י ד"ה כבעל). יונת אלם רפ"ב. הנסמן בסה"ש תרפ"ח ע' 16 הערה 39.