214

הפחות לפי שעה הרי הוא עוזר לעשות ענין של "הכשר מצוה" – נשיאת העצים, האש והמאכלת.

וכל זה הי' קודם מתן-תורה, שאז היו יכולים לפעול רק שהגשם לא ינגד לאלקות, ובדרך מעבר יוכל להתמלא על ידו רצון הקב"ה; אבל לפעול שע"י החומר יתוסף עילוי בקדושה אצל אברהם ויצחק עצמם – לא היו יכולים לפעול קודם מתן-תורה. והיינו, שהפעולה קודם מתן-תורה היתה רק בענינים שלא נעשו חלק מהאדם, אלא הם נשארים דבר נפרד ממנו, ובהם גופא הפעולה היא רק שאינם מנגדים, ואדרבה, על ידם נעשה סיוע, הכשר מצוה.

ולאחרי מתן-תורה התחילה העבודה לעשות מהחומר ענין של קדושה לתמידות, שעי"ז ממלאים את רצונו של הקב"ה לעשות לו ית' דירה בתחתונים;

אבל לפעול שה"חומר" יהי' למעלה יותר מהאדם המברר אותו, ועל ידו יתעלה האדם (שזהו"ע הרכיבה על החמור) – הנה בהתחלת העבודה הרי זה באופן ד"ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור", היינו, שהרכיבה על החמור היא רק אצל אשתו ובניו, ואילו האדם עצמו, שעיקרו הנשמה, הוא עדיין למעלה מה"חמור",

וטעם הדבר – כי, כל זמן שלא נתקיים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אזי יש בכל עניני העולם אחיזה ללעו"ז, ולכן אי אפשר לפעול שה"חמור" יהי' למעלה מהאדם הרוכב עליו בגלוי, כיון שבעניני העולם מעורב עדיין רע, ואילו נפש האלקית שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"59 – כולה טוב,

ורק בימות המשיח ("עני ורוכב על חמור"), כאשר יקויים היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", היינו, שבגשם לא יהי' רע, כיון ש"בלע המות גו'"60 – אזי יהיו בהגשם ב' המעלות: (א) כולו טוב, (ב) טוב שלמעלה ממקור ושורש נפש האלקית, מבחי' "לפני מלך מלך לבני ישראל"61, ולכן יהי' אז הענין ד"רוכב על החמור", שה"חמור" מעלה גם את בחי' היחידה שבנפש – ענינו של משיח62 – למקום כזה שאינה יכולה להגיע אליו מצד עצמה.

יב. זהו גם הרמז במאמר רז"ל "זכו – עם ענני שמיא, לא זכו – עני ורוכב על חמור":


59) ראה לעיל הערה 17.

60) ישעי' כה, ח.

61) ראה לעיל הערה 48.

62) ראה רמ"ז לזח"ב מ, ב ולזח"ג רס, ב.