186

בפורים תרצ"ו54, אודות תורתו של אדמו"ר הזקן "שמור וזכור בדיבור אחד"55, שבכל דיבור צריכים לזכור ולשמור את ה"אחד".

וב"תורה" זו "התפלל" חסיד במשך ארבעים שנה רצופות!

ואמר על זה כ"ק מו"ח אדמו"ר: "אַ וואָרט באַ חסידים ווערט ניט פאַרפאַלן".

יד. בפורים הנ"ל56 דיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר גם על זה שמסר את ה"תקנות דליאזנא" להדפיסם ב"התמים"57.

ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר: מסתמא לא תהי' תמיהה אצל חסידים על כך שמפרסמים עתה תקנות אלה, ומה גם שבכלל לא קיימת אצל חסידים השאלה "פאַרוואָס"58.

טו. בפורים הנ"ל59 דיבר כ"ק מו"ח אדמו"ר גם אודות החסיד ר' פנחס רייזעס, וסיפר הטעם שנקרא על שם חותנתו (ששמה רייזע), ולא ע"ש אביו שהי' מגאוני שקלאוו:

חותנתו של הר"פ היתה עשירה מפורסמת בשקלאוו, והיו לה שלשה חתנים. ובעקבות ביקורו של רבינו הזקן בשקלאוו שפעל עלי' רושם אדיר,

– באמרה, ראו זה פלא: בא איזה "מגיד" מסביבות וויטעבסק (רבינו הזקן הי' נקרא אז "המגיד מליאזנא"), ודיבר בתורה עם גאוני שקלאוו, על כל מה ששאלו אצלו, השיב בטוב טעם, ומה ששאל אצלם, על דבר אחד השיבו, ועל שלשה דברים לא השיבו –

אמרה לחתני', שמי שיסע מהם ללמוד תורה אצל המגיד מליאזנא, תתן לו את כל רכושה.

ואז נסע חתנה הר"פ לרבינו הזקן, והי' אצלו ג' חדשים. וכשחזר לעירו והביא מכתב שלמד אצל רבינו הזקן – נתנה לו כל כספה וזהבה.

הר"פ חזר לליאזנא והביא את כל הכסף לרבינו הזקן. וברכו רבינו הזקן שתהי' אצלו תורה וגדולה. הר"פ ביקש עוד דבר, ועל זה לא ענה רבינו הזקן.

טז. וממשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר לספר60, שהר"פ הי' חוזר ורושם


54) ס"ו (סה"ש תרצ"ו ע' 127).

55) מכילתא ופרש"י יתרו כ, ח.

56) ס"א (שם ע' 125).

57) חוברת ב (כסלו תרצ"ו) ע' לב ואילך.

58) ראה גם סה"ש תש"ג ע' 140.

59) ס"ד (שם ע' 126).

60) ס"ה (סה"ש שם).