291

שכל – מקבל זאת, ומי שאין לו שכל רח"ל – אינו מקבל זאת, ואז נשאר הענין תלוי באויר...

ובנוגע לעניננו:

כשם שביוצאי-צבא למלחמה בגשמיות, הסדר הוא שתחלה בוחנים אותו אם הוא "גאָדין" – ראוי לשירות – או אינו "גאָדין"45, כן הוא ביוצאי-צבא היוצאים למלחמה ברוחניות, שתחלה עליו להיות "גאָדין".

וכיצד נעשים "גאָדין" למלחמה – הרי זה כדברי כ"ק אדמו"ר נ"ע46: "כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו"47, לכל הענינים הגשמיים. אין לו לחשוב על שום דבר. עליו להתנהג באופן ד"האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר גו'"48, לא להתחשב עם אף אחד; הוא מתחשב רק עם פקודתו של מפקד הצבא, ואזי הרי הוא ראוי למלחמת בית דוד49.

נשאלת השאלה: הרי כיבוד אב ואם היא מצוה בעשרת-הדברות? – ובכן, זהו אמנם "חשבון" ("אַ חשבון איז דאָס טאַקע"), אבל למלחמה – אינו ראוי!

כשמדובר אודות מלחמה – אין להתחשב בשום ענין, ורק באופן כזה הרי הוא ראוי למלחמה. ואם יש לו חשבונות אחרים – הרי הוא בכלל "מי האיש הירא ורך הלבב", עליו נאמר50 "ילך וישוב לביתו"!...

הוא ילך לביתו ויאכל בשבת "טשאָלנט" כו', אבל למלחמה – אינו ראוי, והמלחמה תצטרך להיעשות ע"י חבירו הטוב ממנו.

ז. ישנו סיפור בספר "שבחי האריז"ל"51 (שחלק גדול מהסיפורים שבו נמצא גם בכתבי האריז"ל), שגם הוא חלק בתורה, ובמילא גם הוראה בעבודתנו:

האריז"ל הי' נוהג לצאת עם תלמידיו לקבל שבת בשדה, כפי שהסדר הוא ע"פ קבלה, שצריכים לצאת לשדה לקבל פני שבת המלכה52. פעם אחת, בצאתם לשדה, אמר האריז"ל לתלמידיו: רצונכם שנלך לירושלים לקבל שבת?


45) ראה גם תו"מ חט"ו ע' 112.

46) שיחת שמח"ת תרס"א (לקו"ד ח"ד תשפז, ב ואילך. סה"ש תש"ב ס"ע 141 ואילך).

47) שבת נו, א. וש"נ.

48) ברכה לג, ט. וראה לעיל ע' 168. וש"נ.

49) ראה גם מכתב כ"ח ניסן שנה זו (אג"ק חי"ז ע' נב).

50) פ' שופטים כ, ח.

51) בתחלתו (ע' ג).

52) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ב ס"ד. וש"נ.