139

בבואם לאוהל, פתח אדנ"ע את ארון הקודש (בביהמ"ד שלפני האוהל), ואמר:

הנני מביא היום את בני לעקידה. בעקידה ישנו עוקד ונעקד. אברהם אבינו ע"ה עקד את יצחק בנו כדי שלא יהי' בו פסול ח"ו43. כמו"כ ברצוני שהעקידה תהי' כפי הרצוי.

ואח"כ למד אדנ"ע חצי הפרק באגה"ק44 ד"ה חגרה בעוז מתני', ואמר בפני כ"ק מו"ח אדמו"ר, שעכשיו, במעמד אבות הקדושים, רצונו לכרות ברית עמו, והעמידו כנגדו, וסמך שתי ידיו עליו, ואמר, שמוסר לו – בדברו בלשון נוכח – את העבודה בעסקנות הכלל בענינים גשמיים וענינים רוחניים.

והוסיף לבאר בענין "חגרה בעוז מתני'" – שראשית העבודה התחלתה מה"מתנים", ואח"כ באים השכל והמדות. וכדי שהמתניים יפעלו עבודתם, יש צורך בחגורה, והחגורה היא – "עוז" (כלשון הכתוב45 "חגרה בעוז מתני'"), ומהו "עוז"? – מסירת נפש, ומהי מסירת נפש? – "כך ולא אחרת" ("אַזוי און ניט אַנדערש").

והוסיף לבאר הענין ד"חגרה בעוז מתני'" בכמה ביאורים.

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) וזו היתה ההתחלה למסור לכ"ק מו"ח אדמו"ר את העבודה בעסקנות הכלל בענינים גשמיים וענינים רוחניים!

ז. האמור לעיל הוא לכאורה סיפור בנוגע למינוי שקיבל נשיא אחד ממשנהו. אבל, כיון שאין ענין בעולם שהוא לבטלה46, הרי מובן בפשיטות, שכאשר הנשיא מספר סיפור, אין זה סתם כדי שישמעו סיפור נאה, אלא הדבר נוגע לאלו שמספרים להם זאת47.

והענין בזה:

הן אמת שענין העבודה מתחיל מהנשיא, שהוא בבחינת הראש ומוחין של כל הדור48, אבל אעפ"כ, כללות עבודת בנ"י היא באופן שעיקרה הם המצוות שבגופו, שכל אחד צריך להתייגע בזה.

ובפרט לפי שיטת חסידות חב"ד – כידוע49 שרבינו הזקן אמר


43) ראה ב"ר פנ"ו, ח.

44) ס"א.

45) משלי לא, יז.

46) שבת עז, ב.

47) ראה גם תו"מ חכ"א ע' 260. וש"נ.

48) תניא פ"ב.

49) ראה – עד"ז – לקו"ד ח"א קמא, ב. ועוד.