140

שביכלתו לוותר על שאר התנאים שהעמידו ודרשו ממנו, אבל אינו יכול לקבל בשום אופן את התנאי לצאת י"ח בעבודתו של הצדיק,

– כשיטת חסידי פולין ש"צדיק באמונתו יחי'"50, אל תקרי יִחְי' אלא יְחַיֶ', היינו, שהצדיק, ביגיעתו בלימוד פנימיות התורה ובעבודת התפלה "עד מיצוי הנפש" (כלשון הספרי51), יְחַיֶ' את כל המתקשרים אליו –

באמרו, ששיטתו, שיטת חב"ד, היא – שכל אחד צריך להתייגע בעצמו, אע"פ שמקבל על זה נתינת כח, עזר וסיוע שיש בו ממש, מבחי' הראש ומוחין, שזהו נשיא הדור.

ומזה מובן גם שכשם שמבואר בתניא52 "מ"ש בגמרא53 על פסוק54 ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך, אטו יראה מילתא זוטרתי היא, אין, לגבי משה מילתא זוטרתי היא", ואעפ"כ "שואל מעמך כתיב", כיון ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה", "שמץ מנהו"55, ניצוץ והתפשטות ממשה רבינו – עד"ז הוא בכל נשיא שבכל דור, שלכן קובע הוא צורת ונוסח העבודה הנדרשת בהתקופה והדור שלו.

ולכן: כדי שכל אחד ידע מה שצריך לפעול, בעזר וסיוע נשיא הדור, בעל השמחה – צריך נשיא הדור לספר לו כיצד נקבעה עבודתו מעת התחלת נשיאותו (עד כמה ששייך ענין הנשיאות בחיי הנשיא שלפניו56), כדי שיהי' אצלו מעין זה, "שמץ מנהו", בבחינת זעיר אנפין.

ח. וזהו מה שנמסר לנו אודות כללות העבודה:

התחלת העבודה בדורנו זה צריכה להתחיל מה"מתנים".

כלומר: אין לקבוע סדר שלכל לראש צריכים להבין את הענינים ע"פ שכל – שכל דקדושה, כמובן, אבל אי אפשר שהמתניים והרגלים יהיו רצים בשמחה גדולה לעשות ענינים אלו, כיון שעדיין אין אצלו ענין הראש והמוחין, ההבנה וההשגה שבענין, ועדיין אין לו ההרגש במדות שבלב.

על כך ביארו לנו, שבעקבתא דמשיחא, הנה גם התחלת העבודה


50) חבקוק ב, ד.

51) ואתחנן ו, ה.

52) רפמ"ב.

53) ברכות לג, ב. וש"נ.

54) עקב יו"ד, יב.

55) תניא פמ"ד (סג, א).

56) ראה גם שיחת י"ב תמוז דאשתקד ס"ז (תו"מ ח"כ ס"ע 112).