בס"ד. שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשי"ט.

119

דבר אחד בעצם מהותם, כמרומז בענין הקרבן דשמע"צ: "פר אחד איל אחד"11.

ואחדות זו מתבטאת בענין הריקודים שבשמע"צ ושמח"ת – שהריקוד הוא באופן שכולם רוקדים בשוה. והיינו, שאין זה כמו במצות ד' מינים, שניכר שזהו "אתרוג" וזוהי "ערבה", שהרי אופן קיום המצוה הוא ע"י נטילת ד' מינים דוקא, ונמצא, שגם בהאחדות נשארת ההתחלקות; משא"כ בענין הריקוד – הרי כולם רוקדים בשוה.

וכידוע12 שהשמחה דשמח"ת אינה בענין הלימוד – שיש בו התחלקות, שזה מבין יותר וזה מבין פחות; ואפילו לא בהקריאה בתורה – שגם בזה יכולה להיות התחלקות, שזה קורא בעצמו וזה אינו יודע לקרות בעצמו וצריך לשמוע הקריאה ממישהו אחר; אלא השמחה היא עם הספר-תורה כפי שהיא כרוכה במעיל, והיינו, שאפילו לא גוללים הס"ת לפותחה, אלא רוקדים עמה כפי שהיא מכוסה – שבענין זה הכל שוים.

גם הפשוט שבפשוטים רוקד עם התורה, שכן, אע"פ שאינו שייך להבנת והשגת התורה, וגם אינו שלם אפילו בקיום המצוות הכתובות בתורה, אעפ"כ, להיותו יהודי, יש לו בירושה מאבותיו את הטוב הגנוז שבתורה, ושמח בזה.

וגם הגדול שבגדולים מוכרח להניח את שכלו – שהרי אין כאן בגילוי איזה ענין שיוכל להשיגו, כך, שגם השמחה שלו היא בהטוב הגנוז וצפון בתורה, ובזה הרי הכל שוים.

ובנוגע לפועל – הנה העבודה דשמח"ת היא לעורר האהבה והאחדות דבנ"י, להתאחד עם כל בנ"י באופן שכולם הם דבר אחד ממש.

ב. ולאחרי הקדמה זו, באה הפתיחה בדבר מלכות – פתגם שחזר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשמחת תורה לפני עשרים שנה (בשנת תרצ"ט)13, מדברי הצ"צ, ששמע מהחסיד ר' פינחס רייזעס, ששמע מרבינו הזקן, בשם הבעש"ט:

כתיב14 "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר".

מצד מבטא התי"ו שבתיבת "ותומכי'" (תי"ו רפה) אפשר לקראה


11) פינחס כט, לו.

12) ראה גם תו"מ חכ"א ע' 144. וש"נ.

13) שיחת ליל שמח"ת (לפני הקפות) בסופה (סה"ש תרצ"ט ע' 306).

14) משלי ג, יח.