בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשי"ט

135

(הנחה בלתי מוגה)

תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב1, ואמרו רז"ל2 אל תקרי מורשה אלא מאורסה, שהתורה היא מאורסה לישראל, היינו, שהתורה נקראת כלה וישראל נקראים חתן. וצריך להבין3, הרי כתיב4 צאינה וראינה גו' ביום חתונתו, ואמרו רז"ל5 ביום חתונתו זה מתן תורה, שלכאורה הרי זה סותר להאמור שהתורה היא הכלה וישראל הם החתן.

ב) והענין הוא6, דהנה בתורה עצמה יש ג"כ ב' הבחי' דחתן וכלה, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. דהנה כתיב7 יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת, דיום ולילה בענין התורה הם תושב"כ ותושבע"פ, וכדאיתא במדרש8 שכאשר הי' משה במרום הנה בשעה שהי' הקב"ה מלמדו מקרא ידע שהוא יום, ובשעה שהי' מלמדו משנה ידע שהוא לילה. וזהו יום ליום יביע אומר, שבתושב"כ שנקראת בשם יום, נאמר יביע, מלשון נביעה, כמו מעין הנובע טיפין טיפין, שאינו מתפשט לאורך ולרוחב כלל, אלא הוא בצמצום מאד, טיפין טיפין, אך עם כל זה, הרי מעלת המעין שהוא נובע תמיד ממקורו ומחובר למקורו, משא"כ הנהר שמתפשט מהמעין במרחב ובריבוי עד שמתפשט על כל גדותיו, אבל אינו דבוק במקורו, וכל מה שיש בהנהר אין זה המקור עצמו, כי אם כמו שבא אח"כ בהתפשטות. וכמו"כ הוא גם בענין תושב"כ ותושבע"פ, שבתושב"כ הכל הוא בקיצור מאד ובכללות, וההרחבה והביאור נעשים בתושבע"פ דוקא, וכדאיתא בתניא9 שמתושב"כ עצמה אי אפשר לדעת פרטי רצון העליון, והתגלות הרצון הוא בתושבע"פ דוקא. ולכן תושבע"פ היא דוגמת הנהר שבו היא התרחבות והתפשטות המעין. ועז"נ ולילה ללילה יחוה דעת, שהו"ע של הבנה והסברה באופן


1) ברכה לג, ד.

2) פסחים מט, ב.

3) ראה גם ד"ה זה בלקו"ת ברכה צג, סע"ד ואילך.

4) שה"ש ג, יא.

5) תענית כו, ב.

6) בכל הבא לקמן – ראה ד"ה ביום השמיני שילח תרל"ו (סה"מ תרל"ה ח"ב ע' תמז ואילך). וראה גם המשך חייב אדם לברך תרל"ח פכ"ו ואילך.

7) תהלים יט, ג.

8) מדרש תהלים עה"פ.

9) אגה"ק סכ"ט.